תולדות טיבט

מאת: China Radio International, תרגום: רן אתיה, עריכה: קובי לוי
  • עוד לפני ספירת הנוצרים, היה לאבותיהם של בני העם הטיבטי אשר התגוררו ברמה הטיבטית קשר עם בני האן הסינים אשר חיו באזורים הפנימיים של סין. עם חלוף השנים, השבטים הרבים שהיו פזורים ברמת טיבט התאחדו בהדרגה והפכו ללאום הטיבטי המוכר לנו כיום.

    בראשית המאה ה-7 לספירה בא הקץ על הפילוגים והתוהו ובבוהו ששררו במישורים המרכזיים של סין במשך יותר מ-300 שנים. באותה עת, גיבור עממי טיבטי ושמו סוּנְגְצַאן גָמְבּוֹ (Songtsän Gambo) ייסד באופן רשמי את שושלת טוּבּוֹ וקבע את בירתה בלהאסה. תקופת מלכותו של סונגצאן גמבו התאפיינה בשאיבת טכנולוגיות ייצור מתקדמות והישגים פוליטיים-תרבותיים משושלת טאנג. בתחומים רבים כגון פוליטיקה, כלכלה ותרבות נשמרו קשרי ידידות הדוקים עם שושלת טאנג.

    סונגצאן גמבו, גיבור עממי טיבטי

    עם הכיבוש המונגולי באמצע המאה ה-13 לספירה נכלל אזור טיבט כחלק מן הטריטוריה הסינית. לאחר מכן, אף על פי כן שסין חוותה עליות ונפילות של כמה וכמה שושלות והשלטון המרכזי התחלף פעמים רבות, נמצאה טיבט לאורך כל התקופה תחת שליטת הממשלה המרכזית.

    לאחר הקמת שושלת צ'ינג בשנת 1644, התהדקה השליטה על טיבט והשלטון המקומי שמונה מטעם הממשלה המרכזית על אזור טיבט העמיק בצעדים של מיסוד וחקיקה. בשנת 1727 מינתה שושלת צ'ינג שר בכיר שיוצב בטיבט ויפקח מטעם הממשל המרכזי על ניהול ענייני המקום.

    בשנת 1949 קמה הרפובליקה העממית של סין. בהתחשב להיסטוריה של טיבט ומצבה דאז החליטה הממשלה העממית המרכזית לאמץ מדיניות לשחרור בדרכי שלום. בהתאם למשאלות העם הטיבטי, הממשלה העממית המרכזית ביצעה בטיבט רפורמות דמוקרטיות, ביטלה את השיטה הפיאודלית, ומיליון עבדים וצמיתים יצאו לחירות ולא היו עוד לרכושם הפרטי של בעלי העבדים אשר סחרו בהם, העבירו אותם מיד ליד, והשתמשו בהם כאמצעי להסדר חובות. לא נכפתה עוד על אותם צמיתים עבודת פרך שהכתיבו להם בעליהם. מאז הם זכו בחירויות הפרט והפכו לאדונים בחברה החדשה. כעבור כמה שנים של התייצבות, הוקם באופן רשמי המחוז האוטונומי של טיבט בספטמבר 1965.

    סין היא מדינה רב-לאומית מאוחדת. החל באמצע המאה ה-13, אז נכלל מחוז טיבט בטריטוריה של שושלת יואן, טיבט נמצאה תמיד תחת שלטון הממשלות המרכזיות לדורותיהן.

    למען האמת, עוד לפני ספירת הנוצרים, היה לאבותיהם של העם הטיבטי אשר ישבו בטיבט קשר עם בני לאום ההאן הסינים אשר חיו במישורים המרכזיים של סין. בראשית המאה ה-7 לספירה התאחדה סין ובמישורים המרכזיים קם המשטר של שושלת טאנג. באותה עת, איחד גם הגיבור העממי הטיבטי סוּנְגְצַאן גָמבּוֹ את הרמה הטיבטית, והקים את שושלת טוּבּוֹ. ביוזמתו של סונגצאן גמבו נרקם קשר חם עם שושלת טאנג והוא נשא לאישה את הנסיכה וֶון צֶ'נג משושלת טאנג. השושלת הטיבטית ייבאה טכנולוגיות ייצור מתקדמות והישגים פוליטיים-תרבותיים משושלת טאנג ואף שלחה בני אצולה לעיר הבירה של שושלת טאנג למטרות לימודים. ממלכת טובו ושושלת טאנג שמרו במשך תקופה ארוכה על קשרי ידידות הדוקים בתחומי השלטון, הכלכלה והתרבות.

    בשנת 842 לספירה, התפלגה ממלכת טובו עקב סכסוכים פנימיים בחצר המלכות ומלחמות בין-שבטיות, ושוב שרר באזור טיבט מצב של מאבקי כוחות מקומיים ופעולות תגמול הדדיות, והלחימה נמשכה ברציפות יותר מ-400 שנים. בתחילת המאה ה-13, מנהיג העם המונגולי ג'ינגיס חאן הקים בצפון סין את החאנות המונגולית. בסוף שנות ה-40 של המאה ה-13, הנזיר הבכיר בכת סאקייה של הבודהיזם הטיבטי פאנדיטה קונגה גיאלצן הצליח לשכנע כוחות מקומיים ברחבי טיבט להיכלל במסגרת האימפריה המונגולית, וכך קם בטיבט משטר סאקיה מקומי.

    בשנת 1271 החאנות המונגולית קבעה את שם השושלת שהקימה בסין – יואן – ולאחר שמונה שנים איחדה את סין והקימה משטר מרכזי מאוחד. טיבט הפכה לאזור מנהלי הכפוף ישירות לשושלת יואן הסינית. שושלת יואן מינתה את הנציב העליון על ניהול כלל ענייני טיבט ועוד שורה של פקידים שהיו כפופים לו וכן שלחה בשלישית פקידים מטעמה לטיבט לערוך מפקד אוכלוסין. באזור טיבט הוקמו תחנות שליחים רבות, אשר קישרו והובילו אל הערים הגדולות – בדומה לקווי התחבורה של בייג'ין בימינו.

    באמצע המאה ה-14 משטר הסאקייה המקומי של טיבט הלך ודעך בהדרגה. כת אחרת של הבודהיזם הטיבטי, כת פאג-ג'ו גגיו, הפכה לשלטת באזור טיבט וכוננה משטר מקומי המבוסס על עקרונות הדת של הכת. הממשלה המרכזית של שושלת יואן הכירה בעובדה זו, העניקה למשטר המקומי את סמכויות ההנהגה והמשך ניהול ענייניה של טיבט.

    במחצית השנייה של המאה ה-14, קמה בסין שושלת מינג אשר ישמה מדיניות של ביזור סמכויות, והעניקה למנהיגי הכתות המקומיות שהיו בעלי כח פוליטי תארים כגון "מלך", "מלך הבודהיסטים". העברת תארים אלה בירושה חייבה אישור מהקיסר, שהיה שולח שליח מיוחד להעניק את התואר. הממשלה המרכזית של שושלת מינג מינתה את מנהיגי הכתות הדתיות של טיבט, ובכך המשיכה למשול בטיבט על פי דרכה של שושלת יואן.

    באמצע המאה ה-17 החליפה שושלת צ'ינג את שושלת מינג והריבונות של הממשלה המרכזית על טיבט התהדקה והמשיכה בתהליכי המיסוד והחקיקה. באותה עת, הפכה כבר כת גֶלוג של הבודהיזם הטיבטי, שאליהן שייכות שתי ההתגלמויות החיות של בודהא - הדלאי לאמה והפנצ'ן לאמה – לכת השלטת באזור טיבט. בשנת 1652, הדלאי החמישי הוזמן לבייג'ין לפגישה עם הקיסר שוּנְגְ'ה משושלת צ'ינג. בחלוף שנה, מינה הקיסר את הדלאי הלאמה החמישי בנותנו חותמת זהב ולוחות זהב ובכך העניק תוקף רשמי לתואר "דלאי לאמה". בשנת 1713, העניק הקיסיר קאנג-סי משושלת צ'ינג תוקף רשמי לפנצ'ן לאמה החמישי, וקיבע באופן רשמי את תוארו פנצ'ן ארדני. מאז החלה שיטת הלאמות – שתי ההתגלמויות החיות של בודהא – למשול באזור טיבט.

    בשנת 1727, הציבה שושלת צ'ינג בטיבט שר בכיר אשר פיקח בשם הממשלה המרכזית על ניהול ענייני המקום ואשרר רשמית את הגבולות בין טיבט למחוזות השכנים סצ'ואן, יונאן וצ'ינגהאי. בשנת 1793 הפקיעה שושלת צ'ינג מהשר את סמכות מינוי הלאמות, הגנת הגבולות וכן את סמכויות קשרי החוץ, ניהול האוצר וגביית המסים, ייצור המטבעות והאדמינסטרציה מהשר, ופרסמה את הצו המפורסם "תקנות לרפורמה שלטונית בטיבט" אשר כלל 29 סעיפים. ב-100 השנים הבאות עקרונות היסוד שהותוו ב-29 התקנות האלה המשיכו להיות המסגרת החוקית והשלטונית של טיבט.

    בשנת 1911 פרצה בסין מהפכת סינהאי והוקמה הרפובליקה הסינית. הממשלה המרכזית של הרפובליקה המשיכה למשול בטיבט. הממשלה המקומית בטיבט שלחה פעמים רבות פקידים מטעמה להשתתף באסיפה הלאומית. הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני המשיכו ליהנות מחסות הממשלה המרכזית, וזכו למעמד חוקי בתחומי הדת והפוליטיקה המקומית בטיבט. משרתו של הדלאי לאמה הנוכחי, הארבעה עשר במספר, אושרה על ידי יושב ראש הממשלה הלאומית.

    בשנת 1949 הוקמה הרפובליקה העממית של סין. בשנת 1951 הממשלה העממית המרכזית ונציגי השלטון המקומי בטיבט הגיעו להסכם לגבי שורת בעיות הקשורות בשחרור בדרכי שלום של טיבט וחתמו על 'הסכם על אודות הדרך לשחרור טיבט בדרכי שלום בין הממשלה העממית המרכזית והשלטון המקומי בטיבט'. בהסכם זה נקבע כי "כל ענייני החוץ של אזור טיבט ינוהלו באופן בלעדי על ידי הממשלה העממית המרכזית" וכי "יכובדו מנהגי העם הטיבטי ויישמר חופש הדת והאמונה שלו". הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני שלחו כל אחד בנפרד מברקים אל יו"ר הממשלה העממית המרכזית מאו דְזֶה-דונג וכתבו שהם מאמצים את ההסכם ומתחייבים לשמור על אחדות הריבונות של המולדת. גם ציבור המאמינים והנזירים הבכירים והזוטרים וכן מנהיגים טיבטים ממגוון מקומות בטיבט הביעו תמיכה איתנה.

    בשנת 1954 הדלאי לאמה ופנצ'ן ארדני הגיעו יחד לבייג'ין להשתתף בכינוס הקונגרס העממי הלאומי הראשון. בכינוס הזה הדלאי לאמה נבחר למשנה ליו"ר הועדה המתמדת של הקונגרס העממי הלאומי ופנצ'ן ארדני נבחר לחבר בועדה המתמדת.

    היו"ר מאו ונציגי העם הטיבטי בקונגרס העממי הלאומי הראשון

    במארס 1959, פתחה קבוצה ריאקציונרית מבכירי הממשלה המקומית של טיבט במרד מזויין כולל, במטרה להתפלג מסין ולשמר את השיטה הפיאודלית, להחזיר את מערכת העבדות ולהתנגד לרפורמות הדמוקרטיות. הממשלה העממית המרכזית הורתה לצבא השחרור העממי המוצב בטיבט לדכא ביד קשה את המרד. ב-28 במרץ אותה שנה, פרסמה הממשלה העממית המרכזית צווים, פיזרה את הממשלה המקומית של טיבט, והעבירה את סמכויותיה לוועדה המכוננת של המחוז האוטונומי של טיבט. במקביל, נעתרה הממשלה המרכזית לבקשתם של תושבי טיבט וביצעה בטיבט רפורמות דמוקרטיות, ביטלה את השיטה הפיאודלית, ומיליון עבדים שוחררו וזכו בחירויות הפרט. בספטמבר 1965 הוקם המחוז האוטונומי של טיבט באופן רשמי.