שאלת טייוואן נבעה מתוהו ובוהו, ותיפתר בעזרת אחדות

מאת: China Radio International, תרגום: ג׳ה סו׳, עריכה: אולגה לוקשין
  • הערה: הכתוב מטה הינו תרגום של פרשנות אשר הופיעה ב״פרשנויות לעניינים בינלאומיים״ בשפה הסינית.

    בכנס בבייג'ינג ביום רביעי להנצחת יום השנה ה-40 להכרזת "ההודעה לטייוואן" של יבשת סין, נשיא סין שי ג'ינפינג אמר כי סין חייבת להתאחד מחדש. בהסתמך על 70 שנות התפתחויות ביחסים בין מדינות המיצרים, הוא הציע הצעה של חמש נקודות לאיחוד שלום, והדגיש כי האיחוד מחדש של סין אינו פוגע באינטרסים הלגיטימיים של אף אחת מהמדינות, ויביא רק הזדמנויות פיתוח נוספות למדינות אחרות.

    בנאומו אמר הנשיא שי כי עם "כנות מירבית והמאמצים הגדולים ביותר" סין מעוניינת באיחוד מחדש של שלום. "אנחנו לא מבטיחים לוותר על השימוש בכוח ואנחנו שומרים לעצמנו את האפשרות לנקוט בכל האמצעים הדרושים", הוא אמר, אבל הוסיף כי זה לא היה מכוון לאנשים בטייוואן, אלא לכוחות החיצוניים המבקשים להתערב בענייניה הפנימיים של סין ולמיעוט הבדלנים הקטן מאוד בטייוואן.

    דבריו של הנשיא שי הם הוכחה לכנותה ולרצונה הטוב של המפלגה הקומוניסטית השלטת של סין ושל ממשלת סין לבקש איחוד מחדש של שלום ובה בעת נחישות החזקה להגן על הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית של המדינה.

    "הודעה לטייוואן" פורסמה ביום השנה האזרחית ב-1979 על ידי הוועדה הקבועה של הקונגרס הלאומי העממי. זו היתה הכרזה על מדיניות היבשת לאיחוד מחדש של שלום, שנעשתה כאשר הרפובליקה העממית של סין החזירה לעצמה את מלוא הזכויות הלגיטימיות שלה באו"ם והקהילה הבינלאומית הכירה בטייוואן כחלק בלתי נפרד מסין. ההודעה הדגישה את חשיבות העיקרון המרכזי של סין המאוחדת, קראה להפסקת העימותים הצבאיים והציעה ביקורים, תבורה בין המיצרים, שירותי דואר וחילופי כלכליים ותרבותיים. זה היה באמת תחילתו של פרק חדש ביחסים בין המיצרים.

    במלאת 40 שנה לאותו רגע חשוב בהיסטוריה של סין, הציע הנשיא שי כי מפלגות פוליטיות משני צידי המיצרים ימנו נציגי ממשלה לערוך התייעצויות דמוקרטיות מעמיקות על בסיס הקונצנזוס של 1992 והתנגדות לבדלנות הטייוואנית. בהתייחסו ל-70 שנות הקשרים בין המיצרים מאז נוסדה הרפובליקה העממית של סין, הדגיש הנשיא שי את הניצחונות הגדולים במאבק נגד הבדלנים בטייוואן ואישר מחדש שתי מציאויות בלתי ניתנות לשינוי. ראשית, העובדה כי טייוואן מבחינה חוקית והיסטורית היא חלק מסין ותישאר כך לעד. ושנית, העובדה הבלתי ניתנת לשינוי כי אנשים משני צידי המיצרים הם כולם סינים שחולקים קירבה טבעית וזהות לאומית.

    לפני ארבעים שנה, הכלכלה של טייוואן היתה פורחת, והרבה יותר מתקדמת מהכלכלה של היבשת. כעת, היבשת היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם ושותפתה הגדולה ביותר של טייוואן במסחר, יעד הייצוא ויעד החשוב ביותר להשקעה. מינואר לנובמבר אשתקד, הסחר בין המיצרים עלה על 200 מיליארד דולר בפעם הראשונה, עלייה שנתית של 16%, ומספר האנשים שביקרו ביבשת מטייוואן הגיע ל-5.6 מיליון, עלייה שנתית של 4%. באותו הזמן, יותר ויותר מדינות ניתקו קשרים דיפלומטיים עם טייוואן והחלו או חידשו קשרים עם הרפובליקה העממית של סין. העיקרון של "סין המאוחדת" נהיה מושרש יותר בקהילה הבינלאומית.

    בהשוואה ללפני 40 שנה, כעת התנאים הפנימיים והחיצוניים מוכנים לאיחוד מחדש של שלום, אך יש לעשות יותר כדי לקדם את התהליך הזה. זו הסיבה שהנשיא שי קידם את הצעתו בת חמש הנקודות לאיחוד מחדש של שלום בנאומו. ההצעה קוראת לקידום התחדשות לאומית ואיחוד מחדש של שלום, תוך בחינת השימוש בגישת "מדינה אחת, שתי מערכות" לאיחוד מחדש, דבקות בעיקרון סין המאוחדת, העמקת האינטגרציה מעבר למיצרים והכרה בקשרי הקירבה המשותפים בין אנשים בטייוואן וביבשת.

    אחרי 40 שנה של רפורמה ופתיחה, סין נכנסה לעידן חדש שהביא אותה קרוב מתמיד למטרה של התחדשות העם הסיני. אנשים בטייוואן הם חלק בלתי נפרד מהאומה הסינית. עתידם, אמר הנשיא שי, נמצא באיחוד הלאומי. שאלת טייוואן נבעה מתקופה של אי סדר לאומי, אך ללא ספק תיפתר על ידי אחדות.