ראשית ההתיישבות היהודית בסין

תרגום: עמית אלעזר
  • לאחר מלחמת האופיום הראשונה (1839-1842) בה הובסה סין, כפתה האימפריה הבריטית על שושלת צ'ינג לחתום על הסכם נאנג'ינג. ההסכם סיפח את הונג-קונג לבריטניה, נתן לה בעלות על חמש ערי נמל במדינה, בהם גם נמל שנחאי, וכן אפשר לה לעסוק במסחר במדינה. בכך הגיעה לקיצה תקופה ארוכה בה הייתה סין סגורה ומסוגרת בפני המערב.

    בשל אירועים היסטוריים אלו נוצרו הזדמנויות עסקיות ומסחריות רבות, אשר משכו יהודים שחיו תחת שלטון האימפריה העותומאנית בבגדאד והאימפריה הבריטית בהודו להגר לסין. במקביל, מדיניות אנטישמית של הרשויות בבגדאד החל משנת 1821 הביאה להגירתם של יהודים מזרחה להודו, מלזיה, סינגפור, יפן וסין.

    בין המשפחות הנודעות ביותר שמקורן בעיראק ניתן למנות את שַׂשׂוּן, כדורי, חרדון, אברהם, סלומון, עזרא, חיים וסופר. המפורסמת ביותר מבניהן הייתה משפחת ששון, שנודעה לימים כ"רוטשילד של המזרח". סיפורה שלה כרוך עמוקות בסיפור צמיחתה של הקהילה היהודית בשנחאי.

    דויד ששון (יושב) עם שלושה מילדיו

    דויד ששון, איש עסקים ששימש גם האוצר הכללי של בגדאד, החליט להגר לעיר מומבאי (בומבי) שבהודו. הוא פתח חברה שעסקה בעיקר בממכר אופיום וכותנה לסין, והפך לאחת מהדמויות החשובות ביותר בקהילה היהודית בעיר. הוא שלח את בנו השני, אליאס דויד ששון, לסין ובשנת 1841 נפתח הסניף הראשון של חברתם בהונג-קונג. עסקיהם בעיר שגשגו והתפתחו, ובמקביל הגיעו לעיר יהודים נוספים ממוצא ספרדי. מרבית העובדים בדרגות הגבוהות והבינוניות בחברות אלו היו יהודים מבגדאד ומומבאי. כך, הופיעה בהונג קונג הקהילה היהודית הראשונה. בשנת 1858 (לפי חלק מהדעות ב-1855) נחנך בית הקברות היהודי הראשון בעיר, דבר המצביע על כך כי מספרם של היהודים בעיר הגיעה לכמות נכבדה, כנראה מעל למאה.

    עם זאת, בשעה שבשנחאי כבר הוקם בית כנסת, בהונג קונג היה רק מקום מושכר בו התקיימה הפעילות הדתית. בשנת 1902 נפתח בית הכנסת "אוהל לאה", שנבנה מתרומות משפחת ששון. שבע שנים מאוחר יותר, נפתח מועדון יהודי בעיר. משנת 1904 ועד 1907 – סיר מת'יו נייתן, סוחר יהודי, הפך למושל הונג קונג. הייתה זאת הפעם היחידה בהיסטוריה בה מונה יהודי למושל העיר. בזמן תקופתו, התפתחה רבות הקהילה, וכן הוא אישר בחתימתו את הרחבת שטח בית הקברות.

    בית הכנסת "אוהל לאה", מבט מבפנים

    בשנת 1843, לאחר פתיחתה של שנחאי למעצמות הזרות, משכה אליה העיר סוחרים ואנשי עסקים מרחבי העולם. משפחת ששון פתחה סניף ראשון בשנחאי במקום ב-1845, סנונית ראשונה לפריחה עסקית הצפויה להם. הם העדיפו להעסיק את קרובי משפחתם, וכך למעשה נוצר הגרעין היהודי הראשון בעיר.

    בשנת 1862 תרמה משפחת ששון כסף להקמתו של בית הקברות היהודי הראשון, ששימש את הקהילה עד שנת 1919. (לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין, ובשל נסיבות שונות, כל בתי הקברות היהודיים בשנחאי נהרסו ועל גבם נבנו מבנים או פארקים עירוניים).

    באוגוסט 1887 נחנך בית הכנסת הראשון בסין – "בית אל". בשנת 1909 נפתח בית כנסת נוסף, "שארית ישראל" ובצמוד לו ישיבה ומקווה טהרה. במקום זכו צעירי העיר להשכלה דתית וחילונית כאחד. הישיבה הפכה בהמשך לבית הספר היהודי בעיר.

    ניצן ראשון של המפעל הציוני בסין הייתה "התנועה הציונית של שנחאי", שנוסדה בשנת 1903 על ידי אדוארד יצחק עזרא (1921 – 1882), איש עסקים בעל אמצעים. שנה לאחר מכן, נוסד עיתון יהודי בשפה האנגלית. היה זה העיתון היהודי הראשון בעיר שתרם להפצת הציונות.

    לאחר פטירתו של דויד ששון ב-1864, בנו הבכור, אלברט ששון, ירש אותו. במקביל, אליאס דויד בחר ב-1872 להקים עסק עצמאי, וייסד חברה חדשה. בנו של אליאס, יעקב ששון, פעל בחריצות לפיתוח המסחר בין שנחאי למומבאי, וכן בין שנחאי לפנים סין, והרחיב את תחום עסקיו גם ליפן, תאילנד ולמדינות דרום מזרח אסיה.

    בשנת 1916 הלך לעולמו יעקב ששון ואחיינו נשא בתפקיד מנהל החברה החדש. מלבד המשך פיתוח הייצוא, הוא השקיע רבות גם בנדל"ן ובתעשייה. מכיוון שבאותה תקופה החלה לצבור כוח התנועה הקוראת לעצמאות הודו, העביר הוא את עיקר ההשקעות והצמיחה לשנחאי. לאחר שלוש דורות של ניהול, בהגיעם לשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה, הפכה המשפחה לאחת מעשירות העיר.

    בית הכנסת "אוהל רחל" נפתח בשנת 1920, הוא נבנה על ידי תרומת יעקב אליהו ששון לזכר אשתו. מבנה בית הכנסת מתפרש על פני כ-600 מ"ר והוא נועד לאפשר לכל יהודי העיר באותה תקופה להתכנס בתוכו.

    בית הכנסת "אוהל רחל", מבט מעזרת הנשים אל עבר ארון הקודש

    במקביל, בשנת 1927 נחנך בית כנסת נוסף, "בית אהרון", שנבנה על ידי אהרון חרדון לזכר אביו המנוח. במהלך מלחמת העולם השנייה, השתמשו במבנה תלמידי ישיבת "מיר". חרדון היה איש עסקים ממוצא בגדאדי שהפך לאחד מאנשים החשובים והבולטים ביותר בעיר באותן שנים. על פי המסופר, אביו התגלה לו בחלום הלילה וזעם עליו קשות. בעקבות כך, החליט חרדון להשקיע סכומי כסף עצומים על מנת לרכוש שטח אדמה ולממן את הוצאות הבנייה.

    בית הכנסת "בית אהרון" ואהרון חרדון. בית הכנסת נהרס בשנת 1985
    בית הכנסת "בית אהרון" ואהרון חרדון. בית הכנסת נהרס בשנת 1985

    בתחילת המאה ה-20 החלו להגיע לשנחאי יהודים אשכנזים מרוסיה, מנצ'וריה וצפון סין. הם הגיעו מרקע שונה בתכלית מאלה של יוצאי ספרד (הודו ועירק) ועסקו במקצועות שונים. גל ההגירה הגדול אל העיר החל לאחר התפרקות רוסיה הצארית ב-1917, בהגעתם המאוחרת לעיר ביססו את פרנסתם על עסקי הקמעונאות ובהשכרת נכסים.