צעירי המיאו מחפשים אהבה

מאת: China Radio International, תרגום: תרצה ערב
  • המיאו הוא אחד מ-56 הלאומים של סין. בני המיאו מתרכזים בדרום-מערב סין, בעיקר במחוזות יונאן, גווי-ג'ואו, הונאן וסצ'ואן. חלק מבני המיאו היגרו לדרום מזרח אסיה (ויאטנם, לאוס, מיאנמר ותאילנד) שם הם נקראים המונג.

    חג הואה-שאן (בסינית: 花山节, Huashanjie מילולית: חג הר הפרחים) הוא חג מסורתי עתיק יומין של בני המיאו, המתקיים בתחילת השנה החדשה. זוהי הזדמנות חשובה לצעירי המיאו להתוודע זה לזה ולהתאהב.

    ביום ה-3 בחודש הראשון על פי הלוח הסיני, העיירה יאן-שאן שבמחוז יונאן התעוררה לחגיגות. השכם בבוקר התלבשו כולם בבגדיהם החגיגיים, והחלו לזרום אל הרחבה המרכזית. כיום לא משתתפים בחג רק בני מיעוט המיאו; גם בני האן, ג'ואנג ויי מצטרפים לחגיגה. בכל מקום נראים פרחים וקבוצות של אנשים צוחקים ושרים. כולם עסוקים – בין אם לפגוש חברים ובני משפחה, להשתתף בפעילויות, או לקנות דברים. הצעירים, לעומת זאת, עסוקים במיוחד – הם מנסים למצוא מישהו להתאהב בו. זהו חג של פרחים ושירים, העלאת זכרונות מימים עברו ופגישות עם קרובים וחברים, אך יותר מכל – החג הוא גן העדן של צעירי המיאו והאהבה.

    לפני החג, המארגנים מקימים במקום עמוד עץ גבוה, הנקרא "עמוד הפרחים". הם מקשטים את סביבתו בפרחים בצבעים שונים: אדומים, צהובים, כחולים וירוקים. מי שמצליח לטפס על העמוד מקבל פירות מסוכרים וחליל, שיעזורו לו לכבוש את לב הנערה שאותה הוא אוהב.

    "עמוד הפרחים" המטפס מקבל פירות מתוקים וחליל

    בזמן החג, מתקיימות פעילויות רבות, וביניהן מלחמות שוורים, תחרות רכיבה על סוסים, הופעת חרבות, תחרויות חץ וקשת, טיפוס על עמוד הפרחים, הורדות ידיים, ריקודים לצלילי החליל המסורתי. כולן פעילויות צבעוניות ומותחות מעין כמוהן שנועדו לקרב בין העלמות לבחורים הצעירים ולתת להם הזדמנות להתאהב. המנצחים בתחרויות עונדים פרחים אדומים ומקבלים פרס מהמארגנים. מסיבה זו פוקדים המקום צעירות וצעירים רבים מספור. הצעירות מתקבצות בקבוצות של 3-5, כולן לבושות במיטב בגדיהן מתלחשות ביניהן ומסתכלות לצדדים. הבחורים, גם הם בקבוצות של שלושה עד חמישה איש, נכנסים בשורה אל המקום, ובוחנים את הסביבה. אם מצא הבחור מישהי שמוצאת חן בעיניו, הוא ניגש אליה, מחלל בפניה ומביע כך את אהבתו. הוא יכול גם להזמין אותה לרקוד או לתת לה פרחים. אם היא לא מקבלת את הפרחים, הבחור יתגנב מאחורי גבה ויפתח מעליה מטריה. אך אם היא מקבלת את הפרח, היא מאותת לו על חיבתה כלפיו ועל כך שהיא מסכימה להיות איתו בקשר ולהתאהב בו. גם הבחורות יכולות לגשת אל הבחורים ולהציע להם לשיר בדואט או לרקוד לצלילי החליל.


    מארגני התחרות היו באופן מסורתי חשוכי ילדים, אך היום הממשל המקומי מארגן את החג. בני מיאו רבים מנצלים את החג לעלות לקברי אבותיהם ולכבד את הרוחות והאבות. הם מאמינים שהרוחות הבלתי נראות אחראיות על המשקעים, וצריך לבקש מהן להוריד גשם או להפסיקו.

    בקרבת הכפרים גדל פיקוס העתיק שענפיו סבוכים שאליו סוגדים בני הכפר. הם קוראים לו "עץ הדרקון" או "עץ הרוח". לאחר מוות של אחד מבני המיאו מבקשים ממנו שינחה את הרוח אל מקומה, לצד אבות המשפחה.