פטפוטי סאונה - מיומנו של אמריקאי בבייג'ין

תרגום: יואב וולנסקי
  • בבניין הרדיו הבינלאומי של סין, מקום העבודה שלי, ישנה בריכה שחיה. יש גם סאונה, אבל עושה רושם שהיא תמיד סגורה לשיפוצים בדיוק כשאני רוצה להשתמש בה.

    יום אחד אחרי שחיה ארוכה מתישה במיוחד, שמתי לב בדרכי למלתחות שהסאונה פתוחה, לשם שינוי. הצצתי מבעד לזכוכית המעורפלת והבחנתי בשני בחורים סינים ערומים ועבי כרס. בלי מגבות. תהיתי אם זהו הנוהג בסין, לרבוץ בסאונה ערום כביום היוולדך, או שזהו סתם צירוף מקרים עליז. כמעט שהחלטתי לוותר וללכת להחליף בגדים.

    אבל, בעצם, למה לא? נכנסתי פנימה ושתלתי את ישבני הזר ועטוף-המגבת ממש על ידם.

    באמריקה, מצבים כאלו לא ידרשו אף לא קמצוץ של מחשבה. אבל בסין עליך תמיד להיות מוכן לכך שכל פעילות שמערבת סינים בקרבתך, עלולה להוביל אותך אל תוככי סבך של שיחה. על כן, לפני כל צעד, מהדהד לו הקול הפנימי בראשי: "האם מתחשק לי להיות תקוע באותה שיחה שניהלתי זה לא אחת עם אנשים זרים, כבר כמה פעמים, רק היום?"

    בכל אופן, המחשבה של להזיע רעלים ולרקום יחסי ידידות עם גברים ערומים נשמעה מושכת בזמנו, ולכן החלטתי להיכנס. היי, אפילו אוכל להשחיז קצת את הסינית שלי, חשבתי.

    דרך אגב, אותן שיחות שחוזרות על עצמן כמה פעמים ביום נשמעות בערך ככה:

    "מאיפה אתה?"

    "מאמריקה."

    "הסינית שלך מממש טובה."

    "היא בסדר."

    "הסינית שלך יותר טובה מרוב הסינים."

    "לא יכול להיות."

    "הסינית שלך טובה."

    "תודה."

    "כמה זמן אתה כבר בסין?"

    "חמש שנים."

    "אתה עובד או לומד?"

    "עובד."

    "כמה אתה עושה בחודש?"

    "המממם."

    "כמה - אתה - עושה - בחודש?"

    "אוקיי, בערך עשרת אלפים יואן."

    "אתה אוהב את סין?"

    "מת על סין."

    "אתה אוהב אוכל סיני?"

    "כן, זה ממש טעים. גם באמריקה אני אוכל אוכל סיני."

    בשלב הזה השותף לשיחה סוקר את סביבתו הקרובה על מנת למצוא סיני נוסף ולומר לו "הזר הזה, הסינית שלו ממש טובה!", וחוזר לו חלילה הסיפור.

    הרוטינה הזו מעייפת מאוד, אבל מדי פעם היא מאפשרת לי לפגוש מישהו הרפתקני או סקרן מספיק שמוכן לצאת ממסגרת הדיאלוג הזה, ואז לומדים דברים מעניינים. למרבה הצער, שיחות כאלו מגיעות לשלב שבו הסינית שלי לא מספיק טובה כדי להבין מה הם אומרים. אני מניד בראשי לאות הסכמה לכל מה שנפלט לעברי או פשוט אומר לבסוף "אני לא מבין", עד שהשיחה גוועת לה.

    אז בחזרה לסאונה.

    אחרי שעברנו את הפתיח הרשמי הסטנדרטי, אחד מחברי החדשים בסאונה התחיל לספר לי על חוויית ההתבגרות שלו בבייג'ין. קל מאוד לזהות בייג'ינאי מקומי. כששומעים את המבטא אי אפשר להתבלבל, שכן הניב המקומי מתהדר בתוספת הצליל "ארררר" לסופה של כמעט כל מילה, דבר שגורם להם להישמע כמו פיראטים. יש שצוחקים ואומרים שהם נשמעים כאילו בלעו גרביים, בגלל שהם בולעים הברות ומחניקים את הרווחים בין מילה למילה. בכל אופן, לנהל שיחה עם בייג'ינאי זה הדבר האמיתי.

    קמפוס העובדים של הרדיו הבינלאומי של סין נמצא כ-20 דקות נסיעה ברכבת התחתית ממרכז בייג'ין. זה נחשב רחוק, פרבר כמעט. הוא ממוקם מול בית הקברות של באבאושאן (הר שמונת האוצרות), שם נחים על משכבם גיבורים ומהפכנים אחרים. בקרבת מקום יש פארק פסלים המעוטר בעשרות, ובכן, פסלים; רחוב טאיוואן (זהו באמת שמו), הרצוף בחנויות ומסעדות נוצצות; וכמובן כמו בכל מקום אחר בעיר, שורות ארוכה של מגדלי דירות, מכוניות והרבה בטון.

    ידידי המיוזע מהסאונה מספר לי שבימי נעוריו כל האזור היה אדמות חקלאיות, ושום דבר מלבדן. הוא שואל אותי אם הוא יכול להזליף עוד מים על האבנים הלוהטות. בבקשה, אני אומר. שחיתי הרבה יותר מכפי יכולתי ואני מרגיש בלתי מנוצח.

    הוא המשיך לדבר עוד על הילדות שלו, ואני התחלתי במחול הנהון הראש, עד שסף המבוכה הביא אותי להודות שאין לי מושג על מה הוא מדבר. הוא שאל שוב:

    "להוסיף עוד מים?"

    "אין בעיה!"

    "ואו, אתה נשמע ממש כמו בייג'ינאי אמיתי!"

    "טוב, אני עובד איתם. אני מניח שזה עוזר."

    "אתה עובד כאן ברדיו?"

    "כן, ואתה?"

    "גם אני עובד ברדיו. כאן, בבריכה."

    באותו רגע הבנתי שוב משהו שמכה בי לעתים תכופות מאז שעברתי לסין. האיש הזה מולי הוא גבר בגיל העמידה, ובטוח שאני עושה יותר כסף ממנו. למרות שהשכר שלי מעורר רחמים וממקם אותי בסביבות קו העוני במונחים של ארה"ב, אני כנראה מרוויח פי שלוש ממנו. אבל זה בסדר. סינים מתעניינים בפתיחות זה בהכנסה של חברו. אני מניח שבשבילם זה כמו לדבר על מזג האוויר.

    לא הייתי צריך לתת לו להוסיף מים. העור שרף לי והייתה לי מעט סחרחורת. זה לא ממש עוזר ליכולת שלי להבין את הסינית הפיראטית שלו. אני צריך להפסיק להשוויץ ביכולת שלי לחקות מבטא מקומי, בגלל שזה גורם לאנשים להניח שהסינית שלי הרבה יותר טובה ממה שהיא באמת. ואני גם צריך ללמוד לומר לא כשהם רוצים להוסיף עוד מים.

    והנה אני כותב את הסיפור על שיחת החולין בסאונה. אבל מהי בכלל עוצמת החוויה שלי בסאונה הזאת, מסוחרר ומוכה אדים, פנים מול פנים ועירום כולי מול סיני בייג'ינאי שהולם בי במבטאו הכבד, מהי עוצמת החוויה הזו לעומת השינוי שהתחולל בחייו של עובד הבריכה הזה, שהכפר הקטן והחקלאי שלו, שם מול בית הקברות עם הגיבורים, הפך מול עיניו לפרבר שוקק חיים של אחת מן הערים הסואנות בעולם.

    ג'ונתן הוא כתב לענייני מוסיקה באתר הרדיו הבינלאומי של סין בשפה האנגלית. הציצו בסרטונים שלו במסגרת התוכנית The Sound Stage.