פגישת אובמה-דלאי לאמה: כל צד וכוונותיו

מאת: China Radio International, תרגום: קובי לוי
  • נשיא ארה"ב ברק אובמה התעלם מהתנגדותה החריפה של סין ומשיחות רבות עימה בנושא, ונפגש ב-18 בפברואר בבית הלבן עם הדלאי לאמה ה-14, שלושה חודשים אחרי ביקורו המתוקשר בסין וההצהרה המשותפת לארה"ב ולסין שאותה פרסמו מנהיגי שני המדינות.

    דעת הקהל העולמית סבורה כי ברקע פגישתו של אובמה עם הדלאי לאמה עומדות מטרות פוליטיות פנימיות ובינלאומיות סבוכות. הדלאי לאמה מצידו מקווה לקדם באמצעות הפגישה עם אובמה את מזימתו המדינית לפצל את המולדת, תוך שהוא מתחזה לאיש דת.

    בשנת 1991, נפגש נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש האב לראשונה עם הדלאי לאמה, ויצר תקדים לפגישות של נשיאי ארה"ב עם הדלאי לאמה. לפני שאובמה נכנס לתפקידו, נפגשו עימו שלושה נשיאים אמריקנים משתי המפלגות 11 פעמים בסך הכול. אובמה נכנס לתפקידו תוך שהוא מניף את דגל השינוי, אולם במדיניות הפגישות עם הדלאי לאמה נדמה שלא חל כל שינוי. היכן יש לחפש את הסיבות לכך?

    אובמה והדלאי לאמה בפגישתם ב-2005, בעת ביקורו של הדלאי לאמה בארה"ב, כשאובמה היה סנטור

    באחד ממאמרי המערכת שהתפרסמו בירחון היפני "בחירה" נכתב כי נוכח המצב הפוליטי והכלכלי הבעייתי, מסוף השנה שעברה החל ממשל אובמה במתקפה על סין כדי להעתיק את זירת הלחימה למקום אחר ולזכות בבחירות אמצע-הכהונה לקונגרס. הדלאי הלאמה הוא פשוט עוד קלף במשחק הזה.

    טד קרפנטר, חבר במכון המחקר קאטו סבור כי על אובמה מופעל לחץ מצד גורמי כוח במערכת הפוליטית הפנימית בארה"ב (ובהם גם אישים במפלגה הדמוקרטית). האישים האלה תומכים בדלאי לאמה ואינם אוהבים, בלשון המעטה, את סין. "פגישה עם הדלאי לאמה היא פשוט אחת הדרכים לרצות את הכוחות הפוליטיים האלה." אומר קרפנטר.

    מרטין ז'אק, חוקר אורח בכיר מהמרכז לחקר אסיה בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון, סבור מצידו כי בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, השתנה מאזן הכוחות בין ארה"ב לסין, ארה"ב במגמת ירידה ואילו סין במגמת עלייה. אפשר לראות בפגישת אובמה עם הדלאי לאמה השתקפות של החשש האמריקני מכוחה ומהשפעתה ההולכים וגוברים של סין.

    "פגישת אובמה עם אישיות פוליטית כמו הדלאי לאמה נועדה פשוט להציב מחסום להתפתחות של סין, חד וחלק, ובה בעת לבסס את מעמדה ההגמוני של ארה"ב." כך אומר פייר פיקאר, ד"ר לגיאוגרפיה אנושית מאוניברסיטת פריס ומומחה לסין.

    דעת הקהל העולמית סבורה, כי פגישות עם מנהיגי המערב באצטלה של איש דת כדי לקדם את עמדותיו הפוליטיות היא דרך הפעולה העקבית של הדלאי לאמה זה שנים רבות. פגישה עם נשיא ארה"ב היא גולת הכותרת של המדיניות הזו.

    קרפנטר סבור כי נדמה שבאמצעות פגישותיו עם מדינאים במערב, הדלאי לאמה מעוניין ליצור לחץ דיפלומטי בינלאומי – במיוחד לחץ אמריקני – על סין, כדי להשיג לטיבט אוטונומיה פוליטית רחבה הרבה יותר מהקיימת כיום או כדי להשיג עצמאות מוחלטת מסין.

    קרפנטר אומר כי הציבור במערב מתבלבל לעתים נוכח התופעות שהוא רואה לכאורה, ומתייחס בשוגג לדלאי לאמה כאל מגן "החופש" או "הדת". מנהיגי המערב נוטים להשתרך אחר הציבור שלהם, ולכן הם מחליטים לעשות את הטעות ולהיפגש עם הדלאי לאמה.

    הדרישות שמעלה הדלאי לאמה באוזני מדינאים חשובים במערב חושפות לעתים את מלוא כוונותיו. כבר בסוף שנת 1992, שיגר הדלאי לאמה איגרת לקלינטון, שרק אז הושבע לנשיאות ארה"ב, ודרש ממנו בצורה ברורה לתמוך ב"עצמאות טיבט". אחרי האירועים האלימים בלאסה ב-14 במארס 2008, הרבה הדלאי לאמה בביקורים חשאיים במדינות שונות וחיפש כל הזדמנות להיפגש עם מדינאים חשובים.

    אינגו נטוויג, חוקר גרמני שערך מחקרים פעמים רבות בטיבט, סבור שהעמדה הפוליטית של הדלאי לאמה מעלה שאלות רבות כיום בזירה הבינלאומית וליותר ויותר אנשים יש הבנה אמיתית יותר בשאלות הנוגעות בדבר. כדי לשנות את המצב הזה, הדלאי לאמה נאלץ להאיץ את פעילותו. "זה בדיוק כמו לעשות פרסומת למוצר ירוד. ייתכן שהמכירות יעלו זמנית, אבל בסופו של דבר הצרכנים יגלו שמדובר במוצר מזויף, ולכן הם לא ימשיכו לברר לגבי המוצר הזה." אומר נטוויג.

    הפגישות של מנהיגי ארה"ב עם הדלאי לאמה לא התחילו באובמה. זה אחד הקלפים הרבים של ארה"ב, שנובעים מאופן החשיבה של המלחמה הקרה והחתירה לאינטרסים האסטרטגיים שלה. פרשנים בעולם סבורים כי כל עוד ארה"ב לא תשנה את דפוס המחשבה שלה, היא תמשיך לשחק בקלף הזה בעתיד הנראה לעין.

    "אלמלא גופי תקשורת מסוימים שרואים בהם קדושים מעונים או קורבנות של המדיניות הסינית, האנשים האלה לא היו מתקבלים בברכה או נעשים כל כך מפורסמים במערב." אומר נטוויג. הוא סבור שחלק מהסיבות נעוצות בכך שכוחות פוליטיים מסוימים במערב עדיין מסתכלים על סין מתוך זווית קולוניאליסטית, ואינם מוכנים להשלים עם העובדה שסין היא מדינה ריבונית שאינה מצייתת בצורה עיוורת למערב.

    בימים אלה, חלים שינויים מרחיקי לכת בסדר העולמי. חתירה לשיתוף פעולה ולפיתוח עולה בקנה אחד עם האינטרסים היסודיים של שתי המדינות וזו גם משאלת הלב של שני העמים. ההצהרה המשותפת שפרסמו ארה"ב וסין בשנה שעברה הניחה את עקרונות היסוד ליחסים בין שתי המדינות במאה ה-21. עכשיו צריכה ארה"ב להוציא את העקרונות האלה מן הכוח אל הפועל. הגיע הזמן שארה"ב תנקוט בתפיסה חדשה בכל הקשור לניהול יחסיה עם סין.