סין, ארה"ב וסוגיית זכויות האדם

מאת: China Radio International, תרגום: סו' ג'יה, ליאת סוזנה
  • סין וארה"ב נערכות לקראת הסבב הבא של "דיאלוג זכויות האדם" שייפתח היום (13.5) בוושינגטון. סוגיית זכויות האדם, כידוע, היתה במשך שנים לסלע מחלוקת ביחסים בין שתי המעצמות והיא שימשה כאחד הגורמים העיקריים למתיחות ביניהן.

    מאז סיומה של המלחמה הקרה וקריסתו של הגוש הסובייטי, דומה כי ארה"ב ואומות מערביות נוספות מנסות בכל כוחן להשפיע ולכפות על מדינות אחרות ערכים מערביים כמו דמוקרטיה, חירות וקפיטלזים. לדעתן, משטר שלא מקיים ערכים אלה לא יוכל לשרוד לאורך זמן. כך לדוגמה, למשך תקופה ארוכה האמינו חוקרים ואנליסטים רבים בארה"ב כי גורלה של סין כגורל ברית המועצות והיא בדרך להתפוררות. גורמים בממשל האמריקני מנסים כבר שנים ארוכות להפעיל לחץ על סין כדי לגרום לה לשנות את השיטה הפוליטית והאידיאולגיה עליה היא מושתתת. גורמים אלה עושים שימוש בסוגיית זכויות האדם כאמצעי פוליטי שיאפשר להם להתערב בעניינים הפנימיים של סין ולקדם את האג'נדה הפרטית שלהם כמעט בכל תחום אפשרי. הם עשו זאת גם כשסין הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים האולימפיים. הממשל האמריקני אף עשה שימוש בסוגיית זכויות האדם כתנאי מקדים לחידוש הסכמי הסחר בין המדינות, אשר הקנה לסין מעמד של מדינה מועדפת (MFN). כך היה בין השנים 1992-1990, עד שלבסוף בוש האב הציל את יחסי המדינות מהתדרדרות, עם ההחלטה להאריך את ההסכם, על אף התנגדויות נחרצות מצד חברי הקונגרס.

    דיאלוג סין-ארה"ב בנושא זכויות אדם ייערך בוושינגטון בין התאריכים 13-14 במאי

    אך הסוגיה שוב עלתה על הפרק לאחר כניסתו של קלינטון לבית הלבן. הוא קבע כי ארה"ב תאריך את הסכם הסחר עם סין רק אם זו תגלה נכונות לפעול לשיפור מצב זכויות האדם במדינה, בהחלטה שעוררה הדים חריפים של התנגדות לא רק מצד הממשל הסיני, אלא גם מצד הקונגרס האמריקני והקהילה העסקית בארה"ב. לבסוף, כתוצאה מהלחץ שהופעל עליו, קלינטון נאלץ לנטוש את הרעיון, ובדומה לקודמו, הסכים להאריך את תנאי ההסכם ללא תנאים מקדימים.

    אך אף על פי כן, מדיניותה של ארה"ב כלפי סין לא זכתה לשינוי מהותי. ממשל קלינטון הבהיר כי מדיניות החוץ של ארה"ב תהיה מושתתת על שלושה עמודי תווך עיקריים: בטחון לאומי, תועלת כלכלית וקידום ערכים אמריקניים. מכאן שסוגיית זכויות האדם בסין הוסיפה להיות גורם משפיע ומעצב במדיניות שארה"ב נקטה כלפיה. למרות שקלינטון השקיע מאמצים רבים בניסיון לייצב את היחסים בין שתי המדינות, ועל אף הביקורים ההדדיים בין שני מנהיגי המדינות בשנים 1998-1997, המחלוקת שסבבה סביב הסוגייה נותרה ללא פתרון.

    ארה"ב עשתה שימוש בסוגיית זכויות האדם כדי לתקוף את סין בזירה הבינלאומית. במושב ה-46 של הוועדה לזכויות האדם באו"ם שהתכנס בשנת 1990, היא העלתה, ללא הצלחה, בשיתוף עם מספר מדינות אירופאיות הצעה לגנות את מצב זכויות האדם בסין. עד לשנת 2005 היא המשיכה לנסות ולהעלות עוד אחד-עשר הצעות נוספות ובכל פעם נתקלה בהתנגדותם של רוב חברי הוועדה. ברבות השנים, כל המדינות האירופאיות ששיתפו פעולה בנושא עם ארה"ב נסוגו אחת אחרי השניה, עד שלבסוף ארה"ב מצאה עצמה בודדה במערכה והפסיקה לנסות. אך למרות זאת, ממשיכה מחלקת המדינה האמריקנית לפרסם בכל שנה את דוח זכויות האדם בו היא תוקפת בחריפות את סין פעם אחר פעם.

    קלינטון: "יותר דחוף לפתור בעיות כלכלה ואקלים מאשר לעסוק בהפרת זכויות אדם בסין"

    ארה"ב מצד אחד תוקפת את מצב זכויות האדם בסין, ומצד אחר מקיימת עימה דיאלוג בנושא. הדיאלוג הראשון נערך בשנת 1990 והמשיך להתקיים אחת לשנה עד לשנת 2002. לאחר הפוגה של שש שנים, פאנל הדיאלוג התכנס שוב במאי 2008 לסבב ה-14 של השיחות. דומה כי בעקבות הידוק היחסים בין המדינות מאז תחילת המאה הנוכחית, ארה"ב מתחילה למתן את הטון שלה בכל הקשור למצב זכויות האדם בסין. עוזר מזכיר המדינה האמריקני קרמר החמיא לסין במהלך סבב השיחות ואמר כי היא מגלה שיפור במצב זכויות האדם. הוא אף שיבח את התנהלותה של הממשלה הסינית במהלך רעידת האדמה הקטלנית שפקדה את מחוז סצ'ואן באותה שנה.

    ממשל אובמה מודע היטב לחשיבות היחסים בין סין לארה"ב. מאז שאובמה נכנס לתפקיד, ארה"ב החלה לאמץ גישה חדשה כלפי סוגיית זכויות האדם בסין. הוא מודע לכך כי השמירה על האינטרסים המשותפים חשובה הרבה יותר מאי ההסכמה בנושא זכויות האדם. הוא מגלה נכונות לקיים דיאלוג על מנת שיהיה ניתן לגשר על אותם הבדלים בין שתי המדינות, והוא מסרב לאפשר לאותם חילוקי דעות לשמש כמכשול להמשך שיתוף הפעולה ביניהן. בביקורה של מזכירת המדינה הילארי קלינטון בבייג'ין בפברואר 2009 היא אמרה כי ממשל אובמה אמנם מייחס חשיבות רבה לסוגיית זכויות האדם, אך אתגרים חשובים הרבה יותר עומדים כיום על הפרק, כמו מציאת פתרונות להתאוששות הכלכלית, התמודדות עם בעיות האקלים והעמקת שיתוף הפעולה בנושא ביטחון ונשק גרעיני. "יותר דחוף לפתור בעיות כלכלה ואקלים מאשר לעסוק בהפרת זכויות אדם בסין."

    אם במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, סוגיית זכויות האדם בסין היתה גורם מרכזי ומכריע בעיצוב מדיניות החוץ האמריקנית, כיום היא נתפסת כעוד בעיה ביחסים בין שתי המדינות, והיא לא תוכל לשמש שוב כמכשול בהמשך שיתוף הפעולה שהולך ומתהדק בין שתי המעצמות.

    בביקורו של אובמה בסין בנובמבר אשתקד, חתמו שני הצדדים על הצהרה משותפת, אשר במסגרתה הודו כי הם מודעים לחילוקי הדעות ביניהם בנושא זכויות האדם, אך הם הביעו הסכמה ונכונות לחזק את המגעים וההידברות ביניהם ולנהל דיאלוג על בסיס כבוד הדדי וללא התערבות בעניינים הפנימיים של כל מדינה.