מרד הטאיפינג: מכת לממלכה

מאת: China Radio International, תרגום: יואב וולנסקי
  • מרד הטאיפינג התרחש בדרום סין בין השנים 1850-1864, והיה למעשה מלחמת אזרחים כוללת בין צבא שושלת צ'ינג לקבוצה של מתנגדי המשטר. המרד הונהג על ידי הונג סיו-צ'ואן, שהתנצר, הקים כת משלו ואף טען שבחזיונותיו התגלה לו שהוא אחיו הצעיר של ישו. מספר האבדות בנפש במרד נאמד בכ-20 מיליון, ויש הטוענים שייתכן כי מדובר על פי שתיים מכך.

    שושלת צ'ינג המתפוררת סבלה מבעיות רבות מבית ומחוץ. עם שקיעתה, כבר לא היה בכוחה לאחוז במושכות השלטון במחוזות המרוחקים, והיא איבדה את מרותה לאילי מלחמה מקומיים. צבאות המערב שעטו על סין במהלך אותה תקופה, הביסוה והשפילו אותה, היו ככתם שחור והוכחה חותכת לחוסר יכולתה של הקיסרות להנהיג את סין ולטפל בבעיותיה. בנוסף, מוצאה שושלת צ'ינג היה מן הממלכה המנצ'ואית (כיום אזור צפון מזרח סין) והיא לא הגיע מן החאן, מה שהקל על מתנגדי המשטר ללבות רגשות שנאת זרים לקידום מטרותיהם.

    בימים שלפני הנהגת המרד, ניסה הונג בכל מאודו לעבור את בחינות הכניסה לשורות הבירוקרטיה הסינית, הלוך ומעוד. לאחר שנמשך לחומרים מיסיונריים שהופצו על ידי נוצרים פרוטסטנטיים, הגיע הונג להכרה שיש לסלק את שליטי המנצ'ו מן העיר האסורה, כמו גם לזנוח את רעותיו החולות של הקונפוציוניזם. כאמור, הוא גם האמין שהוא אחיו הצעיר של ישו. החל משנת 1640 הלכה הכת וצברה כוח, וכשהחלה להוות איום מקומי נדחקה למחתרת על ידי המשטר. זה לא מנע ממנה להמשיך לגדול ולסחוף אליה חסידים, כמו גם להקים צבא חזק. אט אט, הפך המרד המקומי למלחמת אזרחים עקובה מדם.

    דיוקנו של הונג. אידיאליסט או מטורף?

    המרד החל לתפוס תאוצה במחוז ג'יאנגסי שבדרום סין. ההצלחות בקרבות נגד צבא הצ'ינג הובילו להקמתה של מדינה בתוך מדינה, שנקראה "ממלכת השלום השמימי", שבירתה טיינג'ינג (נאנג'ינג של ימינו). הונג ביקש למגר את אורח החיים המנצ'ואי כמו גם את מערכת הערכים הקונפוציאנית, ועל כן התווה במדינתו חוקים חדשים למכביר. הוא הכריז על רפורמה באחזקת האדמות, הוציא מחוץ לחוק של קשירת רגלי הנשים וקבע הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים. הוא ביקש להנחיל את הנצרות בתור הדת הרשמית, אבל בגרסה חדשה שלה שאותה הוא התווה בעצמו. למעשה, בשלב זה חלקו הפעיל במרד ובשלטון בכלל היה מינימלי, והוא עסק בעיקר בכתיבת משנתו. יאנג סיו-צ'ינג, סגנו, ניהל את הממלכה והצבא בפועל. הממשלה הייתה הלכה למעשה שילוב של משטר צבאי נוקשה ותיאוקרטיה, אולם לא הייתה לה אחיזה אמתית בנעשה ברחבי הממלכה, מחוץ לערים המרכזיות.

    בשנת 1856 הפך הונג יותר ויותר חשדן בנעשה סביבו, ולאחר מחלוקת עם יאנג החליט לחסל אותו יחד עם כל נאמניו. הרחוב הסיני החל לחוש מועקה עקב המדיניות הכפויה של הונג, במיוחד מאחר שהייתה עוינת למסורת ולחוקים הקונפוציאניים. האליטה העדיפה לצדד בקיסרות ובכוחות המערביים, שכן אלו תאמו את אורחות חייהם האציליים, בניגוד לגינוניהם הכפריים של אנשי הטאיפינג.

    באדום: ממלכת השלום השמיימי. באדום-צהוב: אזור תחילתו של המרד

    בשנת 1859, הצליח הונג בעזרת בן דודו שתפקד כגנרל הצבא להרחיב את גבולות הממלכה בכובשו את הערים האנג-ג'ואו וסו-ג'ואו. אולם, ב-1860 חלה נקודת המפנה. הונג ביקש לכבוש גם את שנחאי, אך שם נכונה הייתה לו התנגדות עזה. האימפריה הסתייעה בכוחות המערביים בעיר, תחת פיקודו של פרדריק טאונסנד וונד האמריקאי. הצבא המשולב לא רק שבלם את ניסיון הכיבוש, אלא גם הצליח להפוך את הקערה על פיה. עד שנת 1864 הוכנעו כוחות הטאיפינג בהנהגת המדינאים-מצביאים זנג גואו-פאן ולי הונג-ג'אנג.

    הונג סיו-צ'ואן מת במהלך המצור על בירת הממלכה השמימית. בהוראת זנג גואו-פאן, נשרפה גופתו של הונג, ואפרו הופגז מאוחר יותר מתותח, זאת על מנת שרוחו של הונג לא תמצא מנוח לעולם.