מחוז טיבט- פסיפס אנושי מרתק

מאת: China Radio International, תרגום: ליאת סוזנה
  • המחוז האוטונומי של טיבט (TAR), נודע כאחד המחוזות המרתקים והססגוניים ביותר בסין, לא רק בגלל נופי הטבע הקסומים, אלא בעיקר בגלל הרב-גוניות והצבעוניות האתנית שמאפיינת אותו. מלבד האוכלוסייה הטיבטית, המחוז משמש גם כביתם של קבוצות אתניות נוספות וביניהן ההאן, ההְוֵוי, המֶנבָּה, הלוּאוֹבָּה, הנָאסִי ועוד רבות אחרות. להלן סקירה קצרה של חלק מקבוצות האוכלוסייה המרכיבות את הפסיפס האתני הרב-תרבותי הייחודי של המחוז האוטונומי של טיבט.

    הטיבטים (Zangzu בסינית:藏族)

    כ-45% מכלל האוכלוסייה הטיבטית בסין מתגוררת במחוז טיבט. שפתם של הטיבטים, המכונה Bod Skad, משתייכת לענף הטיבטו-בורמזי של משפחת השפות הסינו-טיבטיות, אך השפה הרשמית של המחוז, זו אשר נלמדת בבתי הספר, היא השפה הסינית. הטיבטים עוסקים בעיקר בחקלאות ורעייה, אם כי האוכלוסייה העירונית מתבססת בעיקר על תעשייה, מסחר ועסקים.

    הטיבטים מאמינים בבודהיזם הטנטרי, הידוע במערב כבודהיזם הטיבטי. הבודהיזם הטיבטי הוא שילוב בין הדת הבודהיסטית שהגיעה לטיבט מהודו במאה השביעית לספירה, ובין הבון, האמונות הטרום בודהיסטיות של טיבט.

    נשים טיבטיות לבושות במיטב בגדי המסורת

    אחד מהסממנים העיקריים המבדילים בין הקבוצות האתניות במחוז טיבט הוא הלבוש. רוב הטיבטים מקפידים ללבוש את לבושם המסורתי, מעין עליונית ארוכת-שרוולים שהגברים לובשים מתחתיה גלימה רחבה והנשים שמלות ארוכות. הדרך לזהות נשים נשואות היא לפי הסינר הצבעוני שהן חוגרות סביב מותניהן.

    המרכיב העיקרי של כל ארוחה טיבטית הוא הטְסַאמְפַּה- שעורה קלופה מעורבבת עם חמאת יק, שלאחר צלייה נטחנת לקמח עדין. המשקה העיקרי הוא תה עשוי חמאת יק, אך הטיבטים ידועים גם בחיבתם לשתיית אלכוהול מותסס משעורה או לתת.

    לטיבטים מנהגי קבורה שונים. מכיוון שאדמתה של הרמה הטיבטית קשה מאד מטבעה וברוב ימות השנה מכוסה שכבות עבות של שלג וקרח, קבורה בקרקע נעשית לעיתים רחוקות בלבד. המנהגים המקובלים יותר הם, שריפת הגופה, השלכתה לנהר או מנהג קבורת השמים, לפיו נישאת גופת המת אל פסגת ההר או למקום גבוה אחר, שם היא נאכלת על-ידי נשרים.

    המֶנבָּה (Menba בסינית: 门巴)

    בני המנבה, הידועים גם בשם מונפה, נחשבים לאחד הלאומים הקדומים ביותר בטיבט. הם יושבים בעיקר באזור המכונה מוניו, אשר ממוקם בחלקה הדרומי של הרמה הטיבטית. שפת המנבה משתייכת גם היא לענף הטיבטו-בורמזי של משפחת השפות הסינו-טיבטיות, אך קיימים הבדלים גדולים בדיאלקטים בין האזורים השונים. המנבה עוסקים בעיקר בחקלאות, יערנות, ציד, רעייה ומלאכת יד.

    בני המנבה נבדלים בלבושם מהאוכלוסייה הטיבטית. הם עוטים על גופם מעין גלימות ארוכות בדרך-כלל בצבע אדום, חובשים כובעים והגברים חוגרים סביב מותניהם חגורה עם נדן עור ובתוכו סכין.

    המֶנבָּה- עוסקים בעיקר בחקלאות וציד

    המנבה ידועים בחיבתם הרבה לאלכוהול ולטבק הרחה. התפריט היומי שלהם מורכב בעיקר מאורז, תירס וכֻּסֶּמֶת. הדת השלטת בקרב הקבוצה היא הבודהיזם הטיבטי, אם כי באזורים מסוימים עדיין ניכרת ההשפעה של שמאניזם ודתות פגאניות קדומות נוספות.

    הלוּאוֹבָּה (Luoba בסינית: 珞巴)

    הלואובה יושבים בעיקר באזור לואויו בדרום מזרח מחוז טיבט, אם כי ניתן למצוא אותם גם באזורים נוספים. גם שפתם משתייכת לענף הטיבטו-בורמזי, אך בהיעדר מערכת כתב, הם נעזרים בעיקר בשפה הטיבטית בתקשורת הכתובה. אוכלוסיית הלואובה היא חקלאית בעיקרה, אם כי חלקם עוסקים גם במלאכת יד, כשחומר הגלם העיקרי המשמש אותם הוא עץ הבמבוק.

    הלוּאוֹבָּה-כובעים דמויי קסדה מפרוות דוב

    הגברים בדרך-כלל לבושים במעין וסט מצמר ועל ראשם כובעים דמויי קסדה עשויים פרוות דוב או קש. הנשים לובשות ז'קט קצר עם צווארון עגול ושרוולים צרים וחצאית צרה שמגיעה עד קצת מתחת לברך, ורגליהן עטופות בחותלות-בד. התפריט של הלואובה מורכב בעיקר תירס, אורז וכסמת.

    ההְוֵוי- מיעוט מוסלמי בטיבט

    ההְוֵוי (Hui בסינית: 回)

    ההוי הוא מיעוט מוסלמי שמוצאו בקבוצות האתניות שהיגרו לסין ממרכז אסיה מהמאה ה-12 ואילך. בני ההוי אשר מתגוררים כיום במחוז טיבט הם צאצאים של מהגרים ממחוזות גנסו, יונאן, שאנסי, סצ'ואן וצ'ינגחאי, שעזבו את בתיהם בתקופה בה שלטה שושלת צ'ינג המנצ'ורית בסין. הם מתגוררים בעיקר בערים לאסה וקאמדו, ומרביתם עוסק במסחר ובמלאכת יד. הם נעזרים בשפה הסינית או הטיבטית בתקשורת הכתובה, ובשפה האורדית או הערבית בעת התפילה, ומסגדיהם הרבים מעטרים את נופיה של לאסה ושל ערים נוספות במחוז.