ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(9)

מאת: China Radio International
  • שה צ'וניאנג: כבכירי הכפר אנחנו צריכים לנקוט גישה חסרת פניות כאשר מחלקים את העוגה

    שה צ'וניאנג היה אדם מעשי מאוד. זו היתה תכונה ששי ג'ינפינג העריך בו.

    אחרי ששי נבחר לראש המפלגה בחטיבת הייצור, הוא המליץ על שה צ'וניאנג לתפקיד מנהיג חטיבה וחבר בוועדת המפלגה. באביב 1975, שי הציג שוב את שמו של שה, הפעם לתפקיד סגן ראש המפלגה בחטיבת הייצור. שה צ'יאניאנג למד הרבה מהעבודה עם שי ג'ינפינג, אבל אולי השיעור החשוב ביותר היה כי "מנהיגים צריכים להשתמש בגישה חסרת פניות כאשר הם מחלקים את העוגה“. 

    דוגמה לכך היא סיפור ששה צ'וניאנג לעולם לא ישכח – 

    אחרי שחטיבת הייצור קיבלה משלוח דגן כדי להקל על המחסור במזון, התעוררה מחלוקת איך לחלק אותו. כולם טענו כי יש להם קשיים ולכן מגיע להם יותר דגן ומה שהתחיל כדיון הפך במהרה להתנצחות עזה.

    שי ג‘ינפינג ידע שהחיים של כולם בכפר לא קלים ואמר: "תפסיקו כבר להתווכח. בואו נלך עכשיו לבקר בכל בית. נבדוק כמה אוכל יש לכל אחד. ככל שיש לך פחות, כך תקבל יותר“.

    שי עבר מדלת לדלת ורשם מה היה בכל בית. זה נמשך מ-10 בלילה עד 5 בבוקר למחרת אבל אף אחד לא התלונן, כי בסופו של דבר שי נתן יותר לאנשים שהיו זקוקים לכך.

    אחרי ששי עזב את ליאנג-ג'יה-חה, שה צ'וניאנג חווה עליות ומורדות כראש המפלגה. אבל דבר אחד נשאר ללא שינוי: הוא תמיד דבק בעקרון של היעדר משוא פנים והוא תמיד זכר את עצתו של שי: ”תהיה חסר פניות כאשר אתה מתחלק את העוגה ותעשה זאת בחוכמה".

    שה צ'וניאנג גם למד שבזמנים של מחסור לפעול ללא משוא פנים זהו הדבר החשוב ביותר. אבל כאשר יש הזדמנויות לפיתוח צריך לשים משקל גדול על הניסיון להגדיל את העוגה.

    באחת ההזדמנויות האלה שה צ'וניאנג החליט להגדיל את העוגה.

    לעץ תפוחים נדרשו חמש שנים כדי להתחיל לתת פירות. שה הבין שפרדס תפוחים קטן יניב רווח של כמה אלפי יואן בשנה. אבל כאשר העצים הגיעו לתפוקת שיא, הפירות שלהם יוכלו להניב רווח של כמעט 20 אלף יואן, רווחי בהרבה מאשר נטיעת יבולים.

    הזדמנות נוספת צצה משנת 2014 ואילך. יותר ויותר אנשים התחילו לנסוע לליאנג-ג'יה-חה. פקידים מקומיים הקימו חברה לפיתוח הפוטנציאל התרבותי והתיירותי של הכפר. שה צ'וניאנג הקים מערכת מאוזנת היטב של ניהול, שכר מנהלים מקצועיים וצוות כספים. החברה מסייעת ל-60% מהמקומיים להשיג עבודה.

    וו הוי: מעשים מדברים טוב יותר ממילים

    כשהנוער שנשלח לכפר הגיע לליאנג-ג‘יה, וו הוי היה רק בן 14, שנה צעיר יותר משי ג‘ינפינג. הוא סיים זה עתה את חטיבת הביניים.

    לוו הוי היו ששה אחים והמשפחה היתה צריכה להאכיל הרבה פיות. הוא היה צעיר ולא חזק מספיק לעבודה חקלאית קשה.

    אבל הוא היה ילד חכם עם לב חם. כשראה כי לנוער שנשלח לכפר היה קשה לתקשר עם התושבים המקומים מפני שהם לא יכלו להבין את הניב המקומי, הוא התנדב לתרגם בשבילם.

    זה חיזק את הביטחון העצמו של וו הוי ועודד אותו לבלות יותר זמן עם אלו שבאו מהכפר. הוא הוקסם משיחותיהם ונמשך אל הספרים שנערמו על מיטותיהם, ליד החלונות ולצד הכריות. 

    כשהבחינו בעניין שלו בספרים, הציעו בני הנוער להשאיל אותם לוו-הוי כדי לקרוא.

    הספר הראשון שהוא שאל היה עותק של שי ג‘ינפינג לספר "מאה אלף הסברים", ספר שפתח לו חלון לעולם. לאחר מכן  וו לא יכול להפסיק לקרוא והשאיל עוד ספרים משי שכללו את "רומנטיקה של שלוש הממלכות", "אמא", ואת "הזרימה השקטה של הדון".

    "שי ג'ינפינג השקט ופרגמטי והנערים האחרים עזרו לי לבחור כיוון חדש בחיים“, וו הוי אמר.

    בהשראת שי ג'ינפינג  וו הוי החליט להיכנס ללימודים באוניברסיטה. הוא נבחן בבחינת הכניסה לאוניברסיטה ב-1973 והתקבל ללימודים בנורמל יאנאן. עם עזיבתו, שי גינפינג נתן לו קופונים לרכישת 15 ק"ג מזון ומעיל כחול ואמר "קח את זה איתך לבית הספר; זה יכול לשמש כמעיל וגם כשמיכה“.

    כשוו סיים את הלימודים מאוניברסיטה שי כבר עזב את ליאנג-ג‘יה-חה, אבל השפעתו סייעה לעודד את וו להשקיע את חייו בחינוך. לא משנה לאן הלך, הוא תמיד עשה הרבה ודיבר פחות, כי הוא למד ש"מעשים מדברים טוב יותר ממילים“. 

    האדם בעל היכולת: במקום לעבוד קשה, אנחנו צריכים לנסות לעבוד חכם!

    בעיני סביבתו, ליו יונגיאו היה בחור בעל יכולות, שנון ובעל אצבעות זריזות. ליו נהנה מהשבחים והודה כי לעתים נדירות הוא העריץ מישהו כשהיה צעיר. עם חריג אחד, שי ג‘ינפינג הצעיר.

    בתחילת שנת 1974, ליו יונגיאו קיבל את התפקיד של מנהל בית הספר יסודי בליאנג-ג'יה-חה, שם הוא פגש את ראש המפלגה בכפר שי ג'ינפינג.

    שי דיבר עם ליו על בניית בריכות מתאן עבור הכפר. הוא אמר כי הם יכולים להחליף את עצי ההסקה, לשפר את פוריות האדמה, להגדיל את יבולי הדגן וכי אפשר לעשות זאת בהרמוניה תוך שמירה על אנרגיה נקייה ושיפור הקרקע.

    היה זה אז ששי אמר משהו שליו זוכר עד היום: "האדם בא אל העולם כדי לעשות טוב לאנושות".

    לאחר שנבנו הבריכות הראשונות של המתאן בליאנג-ג'יה-חה והכפר הפך למודל עבור כל המחוז, התנדב ליו לצייר את מודעת קידום המכירות לפרויקט. שי קיבל את הצעתו וסיפק לו קיר שלם לצייר עליו.

    " מה אני צריך לצייר?, ליו שאל.

    "אתה יכול לצייר את המדינה פועלת בנחישות לבניית בריכות מתאן“, שי השיב.

    "אבל איך אוכל לצייר את כל אזרחי המדינה? יש הרבה!"

    "תצייר עובד אחד, חקלאי אחד, חייל אחד, סטודנט אחד ואיש עסקים אחד. הם מצייגים את כל האומה," שי אמר.

    זמן קצר לאחר מכן, ליו הראה לשי את הטיוטה של הפוסטר שלו. "אין איש עסקים בליאנג-ג'יה-חה, אז ציירתי שני איכרים, "הוא אמר.

    שי שאל אותו," למה הסטודנט נושא את חפירה?"

    "הוא שייך לנוער שנשלח אל הכפרים“, ליו אמר.

    ליו ראה את החיוך של שי דועך. "סטודנטים אמורים להיות סטודנטים, לא חקלאים," הוא אמר. " תזכור כי הציור מייצג את כל האומה, לא רק על הכפר ליאנג-ג‘יה-חה". 

    אז הבין ליו. במוחו הוא ראה את ליאנג-ג‘יה-חה, אבל שי הביט באומה כולה.

    מאוחר יותר, ליו יונגיאו הוכיח את עצמו גם על ידי תיקון מנוע דיזל שהיה חיוני לבניית סכרים. שי סיפר לו שהוא למד להשתמש במנוע בדרך זו מהעיתון. שי אמר שהוא ניסה לעבוד בצורה חכמה יותר, לא קשה יותר. בעידוד שי, ליו יונגיאו המשיך ללמד אחרים כיצד לתקן מנועי דיזל.

    בשנת 1978 ליו יונגיאו קיבל משרת הוראה בבית ספר התיכון יאנצ'יאן. הוא הפך למורה עטור פרסים והשקיע את הקריירה שלו בפיתוח עזרי הוראה לכיתה, כולל אחד שנרשם כפטנט לאומי.

    ליו יונגיאו המשיך בדרכו החדשנית אפילו אחרי שהוא פרש.

    הוא אמר כי אף שלא יכול היה להועיל לאנושות כולה, הוא יכול לפחות להועיל לאנשים בעיר הולדתו.