ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(8)

מאת: China Radio International
  • ליאנג-ג'יה-חה היה ממוקם 7.5 ק״מ מקומונת העם וונאניי, כך שלקח לתושבי הכפר כמעט יום שלם לנסוע לחנות בקומונה לקנות ציוד חיוני. זה הטריד את שי ג'ינפינג זמן מה, ולכן הוא ניסה לפתור את הבעיה.

    לאחד הכפריים היה כישרון טכני ושי חשב: "למה לא נשתמש בו כדי לבנות את הכלים החקלאיים שהכפריים זקוקים להם?". אם יהיו כלים עודפים, הם יוכלו למכור אותם לחברת המסחר החקלאי של העיירה. בדרך זו כאשר הכפריים יזדקקו לכלים חקלאיים, הם לא יצטרכו לנסוע לוונאניי. במקום זה, הם יוכלו ללכת לנפחיה המקומית. בשנת 1974 לבדה הנפחיה של ליאנג-ג'יה-חה ייצרה 1,500 כלים חקלאיים.

    כדי לקדם את הגישה הזאת הוא כינס ישיבת כפר: "לצרכים יומיומיים כגון קרוסין", הוא אמר, "אנחנו יכולים להעביר חלק מהמלאי מקואופרטיב וונאניי לכאן ולמכור את אלו בשמם. כל מה שנצטרך לעשות הוא לשלם את החשבון על בסיס קבוע." הכפריים חשבו שזה רעיון טוב.

    כך נוחדה חנות המסחר של ליאנג-ג'יה-חה שמכרה מיני מצרכים יומיומיים כגון קרוסין, גפרורים, סבון, מלח, סוכריות.

    בשלב זה שי ג'ינפינג היה רק בן 21, אבל היתה לו הבנה חזקה בנוגע למדיניות של המדינה. זו הסיבה שהנפחיה יצרה ותיקנה כלים בחינם והם מכרו את הסחורה במחיר עלות. אף אחד בכפר לא הרוויח אגורה מעסקאות אלה. מטרתן היתה רק להקל על הכפריים ושי וידא שזה לא מתנגש עם המדיניות של הזמן.

    שי ג'ינפינג המשיך והקים בית מלאכה לתפירה וגן ירקות. הוא גם הקים טחנת קמח.

    תושבי הכפר תמיד הסתמכו על טחנות אבן כדי לטחון את החיטה, אבל בעזרת מטחנה המופעלת על ידי מנוע אדם אחד מסוגל להתמודד עם כל החיטה של הכפר. אבל מאיפה יגיע המנוע? העיירה נתנה לשי ג'ינפינג אופנוע תלת-גלגלי כתגמול על מאמציו, אבל להפתעת כולם שי חשב שהוא לא פרקטי והצליח לסחור בו למען מטחנת פלדה וטרקטור, וכך היה לכפר טחנת קמח.

    דבר נוסף שהכפריים זכרו היה כי שי ג'ינפינג הוביל אותם לחפור. באותו הזמן בכפרים בצפון שאאנשי, אנשים בדרך כלל חפרו רק באר ליד הנהר והשתמשו בה כמקור למי שתייה. אבל לא רק הכפריים השתמשו בבארות האלה: גם בעלי החיים שלהם שתו ישירות מהן.

    לאחר התייעצות עם הכפריים, שי החליט שהם צריכים לחפור באר במרכז הכפר. אנשים מליאנג-ג'יה-חה נזכרו שכאשר קדחו לעומק מטר מתחת לאדמה, אנשים היו צריכים לרדת לתוך החור כדי להמשיך לעבוד. שי היה שם כל כך הרבה פעמים עד שבגדיו היו נקיים רק לעתים נדירות עד שהבאר הושלמה. אבל היום לכל בית בליאנג-ג'יה-חה יש גישה למים בברז, והמים האלו מגיעים מהבאר. 

    רבים מהכפריים לא ידעו לקרוא. שי ג‘ינפינג קרא להם לשקול את יתרונות הידע. בישיבת המפלגה הוא אמר: "לצעירים לא יהיה עתיד אם הם לא ילמדו לקרוא. בואו נפתח כיתה ונלמד את כולם לקרוא“. הצעה זו זכתה לפופולריות ועד מהרה התאספה הכיתה כל ערב אחרי הארוחה ובימים גשומים שבהם היה רטוב מדי לעבוד בחוץ. אנשים רבים פיתחו חיבה לספרים בגלל שיעור הקריאה.

    אבל יותר מזה, השיעורים היו הזדמנות עבור התושבים לשתף סיפורים וידע. שי היה משוחח עם הכפריים על היסטוריה וגיאוגרפיה ואילו תושבי הכפר היו משתפים את האנקדוטות והפולקלור שלהם.

    בסוף שנת 1969, אחד הצעירים המשכילים, וואנג יאנשנג, התגייס לצבא ועזב את הכפר. עוד צעירים משכילים הלכו בעקבותיו ועזבו את ליאנג-ג'יה-חה.

    הדלת נפתחה לשובם לערים. בשנת 1971 החלה סין בגיוס עובדים, פקידים, סטודנטים וחיילים מקרב בני הנוער המשכילים. מדי שנה יותר מאלף בני נוער עזבו את יאנאן כדי לעבוד באחד מהעיסוקים האלה.

    ב-1973 שי ג'ינפיגנ חשב על לימודים באוניברסיטה. אחרי הכל הקריאה היתה התשוקה הגדולה שלו. הוא נבחן בבחינה האזורית במטרה להתקבל לאוניברסיטת צינג'חואה. אבל זה לא עבד. הוא היה בנו של אב ריאקציוני כביכול, מה שהביא לדחייתו.

    בשנה הבאה, 1974, שי ג'ינפינג היה הצעיר היחיד שנשאר בליאנג-ג'יה-חה מבין אלו שבאו מבייג'ינג.

    אולם בשנת 1975 ניתנה לו הזדמנות נוספת לשבת במבחן כניסת לאוניברסיטה. כששי מילא את טופס הבקשה שלו, הוא בחר באוניברסיטת צ'ינגחואה בכל שלושת הבחירות שלו למקומות בהם הוא רוצה ללמוד.

    מצורף לטופס הבקשה היה מכתב מהמפעל בלואו-יאנג שבו עבד אביו, שי ג'ונגשון. נכתב שם כי למקרה של שי ג‘ונגשון לא תהיה לו השפעה על החינוך והתעסוקה של צאצאיו. 

    המכתב פתח את הדלת עבור שי והוא התקבל לאוניברסיטת צ'ינגחואה.

    בלילה לפני שהוא עזב את ליאנג-ג'יה-חה שי ג'ינפינג קרא לכפריים לישיבה. שה צ'וניאנג עדיין זוכר מה הוא אמר.

    "בשבע שנים שחייתי בליאנג-ג‘יה-חה למדתי הרבה. התושבים כאן עזרו לי והכניסו אותי לתוך הקהילה, ליגת הנוער והמפלגה הקומוניסטית, הם בחרו בי לראש המפלגה בכפר. היום אני מתחיל את המסע לאוניברסיטה בעיר, אבל אני אזכור את כל מה שליאנג-ג'יה-חה לימדה אותי במשך שארית חיי“.

    שי ג'ינפינג אמר:, כדי להיות ראש כפר טוב, אתה צריך להיות מסוגל להתייחס לכולם בצורה הוגנת. הגינות היא משהו שאנשים מעריכים ובעזרתה אפשר לקנות לבבות. בין אם מדובר בעניין טריוויאלי או בפרויקט גדול, המפתח לפצח אותם הוא לפעול בצורה הוגנת".

    כיוון שדיבר עם הכפריים עד שעה מאוחרת בלילה, הוא קם מאוחר בבוקר למחרת. כשיצא מבית המערה שלו, החצר והשביל הסמוכים היו מלאים באנשים: כל הכפר היה שם. הם החזיקו תמרים ודוחן בידיהם וחיכו שם בדממה.

    שי ג'ינפינג פרץ בבכי. זו היתה הפעם הראשונה שהוא בכה בפומבי.

    באותו היום אף אחד לא עלה להרים לעבוד. הם עמדו בתור ארוך כדי לראות את שי ג'ינפינג, והם הלכו עם שי במרחק קילומטרים רבים כשהוא עזב את הכפר.

    הרבה שנים עברו, שי מביט לאחור על ימיו בליאנג-ג'יה-חה עם הרגשות העמוקים ביותר.

    "למדתי שיעורים רבי ערך רבים בליאנג-ג'יה-חה: למדתי להיות מעשי, למדתי להיות ריאליסטי ולמדתי על האנשים. הניסיון גם העלה את הביטחון העצמי שלי. בכל פעם שנתקלתי באתגרים בחיים שלי, חשבתי על הסיכויים הנמוכים שמולם הייתי צריך להתמודד כדי לבצע דברים. זה היה מאוד מועיל. כאשר לאדם יש את האומץ להתמודד עם האתגרים בחייו, הוא יטפס מעל האתגרים וידחוף קדימה".

    "בגיל 15 כשהגעתי לרמת האדמה הצהובה, הייתי אבוד ולא בטוח בעצמי. כשהייתי בן 22 ועזבתי את מהמקום, גילתי את מטרותי בחייים ואת הביטחון העצמי לרדוף אחריהן. השורש של הקריירה שלי בשירות העם נמצא ברמה. זה המקום שבו חישלתי את הנחישות שלי לעשות דברים מעשיים עבור העם. בשנה ההיא עזבתי את ליאנג-ג'יה-חה אבל הלב שלי נשאר עם העם כאן“.