ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(7)

מאת: China Radio International
  • הו הפרק השביעי של תוכנית השמע של היצירה הספרותית הלא-בדיונית “ליאנג-ג'יה-חה", שעוקבת אחר חייו המוקדמים של נשיא סין שי ג'ינפינג, כפי שהוא חי ועבד לצד תושבי ליאנג-ג'יה-חה במשך שבע שנים החל משנת 1969.

    באמצע מהפכת התרבות, אביו של שי ג‘ינפינג, שי ג‘ונגשון, הועמד לדין בגין פשעים לכאורה נגד המפלגה, פשעים שמעולם לא ביצע. עם זאת, מצבו של המהפכן הוותיק חלחל לחייו של בנו.

    בליאנג-ג'יה-חה, שי ג'ינפינג הגישה בקשה להצטרף לליגת הנוער הקומוניסטית שוב ושוב. הוא ניצב בפני שורת דחיות עד שלבסוף התקבל בניסיון השמיני שלו. אותו תהליך חזר על עצמו לאחר שביקש אחר כך להתקבל למפלגה הקומוניסטית הסינית. הצעיר הבלתי מתפשר היה צריך לכתוב עשרה מכתבי בקשה לפני שהתקבל לבסוף. אבל זמן קצר לאחר מכן, הוא נבחר למזכיר המפלגה בכפר.

    היוזמה הראשונה של שי ג'ינפינג כראש מפלגת הכפר באה בהפתעה לכפריים; הוא רצה לבנות סכר. הסכר היה הופך את האדמה ליד שפך הנהר בליאנג-ג'יה-חה לאדמה פורייה. ייתכן שאנשי ליאנג-ג'יה-חה לא יצטרכו עוד לגווע ברעב.

    הכפריים התחילו לדבר: ”ג'ינפינג רוצה לבנות סכר כדי להגדיל את תפוקת הדגן וזה דבר טוב. אבל בעונת הגשמים זרם המים חזק כל כך ליד שפך הנהר, כך שהסכר לא יוכל להחזיק. ייתכן שנעבוד לחינם. הכי טוב שנוותר על זה!"

    היתה להם סיבה טובה לדאוג. שפך הנהר חווה שיטפונות ענקיים במהלך העונה הגשומה. כאשר ירד מבול, לא היה שום סיכוי שסכר רגיל יחזיק מעמד.

    אבל לשומעים היה חשש נוסף: קברי האבות של משפחת וואנג המקומית עמדו בדיוק במקום שבו ייבנה הסכר, כך ש-12 משקי הבית השייכים למשפחה יושפעו מהתוצאות. 

    שי ג'ינפינג פנה לוואנג שיאנפינג, שפיקח על החתונות וההלוויות בכפר וזכה לכבוד מצד המקומיים.

    אבל וואנג שיאנפיינג עצמו הטיל ספק בפרויקט: "האם התוכנית הזאת באמת יכולה לעבוד?", הוא שאל.

    שי ג'ינפינג אמר: "תכננתי הכל. נבנה סכר בפתח הנהר ותמיכה חזקה בצד הנגדי. בינתיים נחפור ערוץ עמוק לכל מקרה. כל עוד אנחנו מוודאים שהסכר יחזיק את כמות המים המקסימלית בקיץ, לא תהיה לנו בעיה ויהיה לנו שטח גדול של אדמה פורייה כל הדרך לכפר שלנו".

    וואנג שיאנפינג הכיר היטב את השטח בשפך הנהר. הוא הבין שתוכניתו של שי יכולה לעבוד.

    וואנג ביקר את הזקנים במשפחתו, סבו, דודיו ובני דודיו, אחד אחרי השני.

    בסופו של דבר, הזקנים השתכנעו ואמרו: "ג'ינפינג הוא בחור אמין והוא רוצה רק דברים טובים עבור הכפר. כולכם משכילים ומוכשרים יותר מאיתנו. אנחנו לא נתנגד לתוכנית שלכם".

    וכך התושבים של ליאנג-ג'יה-חה  התחילו לעבוד על הסכר הראשון שלהם. שי ג'ינפינג השקיע את כל האנרגיה שלו בעבודה, נותן הוראות ומלכלכך את ידיו באותו זמן. הוא הזמין מומחים ממחלקת משאבי המים המקומית לבצע את עבודת הסריקה והחישוב. הם בנו את הסכר כך שיתמודד עם מבול של פעם במאה שנים.

    אפילו היום האדמות החקלאיות החדשות שנוצרו ליד הסכר הן עדיין הטובות ביותר בליאנג-ג'יה-חה. זה חלק מהמורשת ששי ג'ינפינג הותיר מאחור מהזמן שהוא בילה כראש המפלגה בכפר.

    כשחזר לליאנג-ג'יה-חה בשנת 2015, הוא ביקר את הסכר ובשקט הביט בו במשך זמן רב.

    בינואר 1974 מונה שי ג'ינפינג למזכיר המפלגה בכפר. הוא חיפש דרך לשפר עוד יותר את חייהם של אנשי הכפר, והבחין בשני סיפורים ב-People’s Daily - בריכות מתאן נבנו במחוז שי'ואן. שי ג'ינפינג חשב, מה אם נוכל להשתמש באותה טכנולוגיה כדע לבשל ולהדליק אור בבתים שלנו!

    באותו זמן, תושבי הכפר ליאנג-ג'יה-חה היו צריכים לקבל פחם ממכרה במרחק של יותר מ-50 ק"מ. במשך זמן רב כרתו התושבים עצים להסקה, שהובילו לסחף אדמה. אבל אם לכפר יהיו בריכות מתאן, התושבים לא יצטרכו לדאוג לאנרגיה, מה שישחרר יותר כוח אדם. זה גם יאפשר להיפטר מצואה ולשפר את רמת ההיגיינה בכפר, ובמקביל לספק דשנים שיסייעו להגדיל את תפוקת התבואה.

    שי ג'ינפינג הלך יותר מ-20 ק“מ לבירה האזורית כדי לחלוק את הרעיון שלו עם מנהיגי האזור. התוכנית שלו אושרה ומיד אחרי ראש השנה הסיני שי לווה כסף כדי לצאת לסיור עבודה עם שניים מחבריו לסצ'ואן.

    הנסיעה העלתה את ביטחונו של שי ג'ינפינג ברעיון. לאחר שובו מסצ'ואן, שי ג'ינפינג כתב מסר בחרוזים והציג אותו בכפר כדי להסביר את היתרונות של מתאן. הוא קרא לצעירים להתחיל בניסויים.

    אחרי כמה סקרים, שי ג'ינפינג בחר במקום שבו האדמה היתה צפופה. כאשר חסרו להם אבנים, חפרו שי וחבריו הכפריים בור עמוק כדי למצוא כאלו. כשהיו זקוקים לחול, שי ומספר צעירים הלכו שמונה קילומטרים לנקודה ממנה יכלו להביא עוד חול לעיירה. הם ביצעו יותר משתי נסיעות כל יום. אבל אף אחד לא התלונן. כשלא הצליחו למצוא סיד, פנה שי לעזרת מומלים מנוסים והפיק סיד מאבן גיר במחצבה מאולתרת.

    אבל עדיין לא כולם היו משוכנעים שהפרויקט יעבוד. "אתה חושב שאתה יכול פשוט לחפור בור, לשים בו חרא ולהדליק אש? זה בלתי אפשרי! ”, ניסח זאת אחד הכפריים, "תרנגולים זכרים יטילו ביצים לפני שמתאן יוכל לשמש לבישול ולהאיר בתים“.

    ביולי 1974, בערך ששה חודשים אחרי ששי הפך למזכיר המפלגה בכפר, הושלמה לבסוף העבודה על בריכת המתאן. אבל שי ג'ינפינג לא היה מוכן להתלהב עדיין.

    הם חיברו את הצינור למכל, ו ... שום דבר לא קרה.

    המיכל בעבעבע אז הם ידעו שצריך להיות שם גז.

    מצחו של שי התמלא זיעה כשחזר על הכל שוב ושוב, עד שלבסוף מיקד את תשומת לבו בצינור החיבור. שי חבט בצינור מספר פעמים בלי השפעה.

    אבל אז בקע פתאום נוזל מלוכלך מהצינור והתיז על פניו. כלומר היה גם גז בצינור.

    ללא זמן לשטוף את פניו, שי ניגב אותו במהירות וחיבר מחדש את הצינור. הוא הדליק את תנור הבישול הסמוך והצית גפרור. להבות אש בגובה של אינטש אחד רקדו על הכירים.

    לא לקח זמן עבור שהחדשות על ההצלחה התפשטו בכפר. עד מהרה הם הגיעו לקומונות לאורך המחוז. אנשים באו מכל מקום לראות את הבריאה הזאת בפעולה.

    זאת היתה בריכת המתאן הראשונה שנבנתה בהצלחה באזור יאנצ‘ואן והראשונה במחוז שאאנשי. הניסוי המוצלח משך את תשומת הלב של ועדת המפלגה ביאנאן, ואפילו ועדת המפלגה בעיירה יאנצ'ואן שמעה על כך. הם הציעו להציג את טכנולוגיית בריכת המתאן ברחבי האזור ושלחו משלחות לסצ'ואן כדי ללמוד איך זה נעשה. שי ג'ינפינג היה בצוות של שבעה חברים שנשלח לחקור.

    הצוות פרסם את מה שהם למדו בחוברות קטנות שהם חילקו למרכזי הכשרה. הם הפכו לספרי הלימוד באזור יאנצ'ואן בזמן שהטכנולוגיה של מתאן קודמה.

    השימושים של מתאן היו גם מוקד הסיור הלימודי. שי ג'ינפינג ראה את המרכיבים הקטנים שהמציאו אנשי סצ'ואן, כגון מתגי פלסטיק מתוצרת בית, צגי לחץ מים, פנסים וכלי בישול, וכל מה שיכול היה לחשוב עליו הוא להביא דוגמיות בחזרה לכפר.

    סיור הלימודים לא היה נטול סכנות. בדרכם חזרה לצ'נגדו מפגישה בעיירה דה-יי, התחיל לרדת גשם, והרכב שנשא את המשלחת יצא מכלל שליטה, הסתובב ב-180 מעלות והתנפץ אל צדה של הגבעה. 

    כיוון שעמדו לסיים את לימודיהם, למד שי ג‘ינפינג מסטודנטים שמפעל גינון באזור די-יאנג תכנן מחדש מנוע דיזל כדי שיפעל על מתאן והשתמש בו כדי להניע גנרטורים. שי התלהב מאוד מהרעיון הזה והניח את ידיו על עותק של תרשים ההנדסה.

    לאחר שתודרכה על ידי המשלחת, ועדת אזור יאנצ‘ואן יצאה בקמפיין באזור הכפרי לבניית בריכות מתאן. קהילת וונאני השיקה מדריך בליאנג-ג‘יה-חה ועל שי ג'ינפינג הוטל להעביר את הידע שלו על הטכנולוגיה.

    ליאנג-ג'יה-חה סבל ממחסור באבנים ולכן תושבי הכפר יצרו שיטה של שימוש בלבני בוץ לבניית בריכות המתאן שלהם. החלפת המלט באדמה הורידה את עלות הבנייה עבור כל בריכה ברבע. באוגוסט 1975 הקימו הכפריים 34 בריכות, שנתנו ל-43 משקי בית דרך להשתמש בגז להאיר את ביתם ולבשל.

    עד ה-30 בספטמבר 1975, יותר מ-3,200 בריכות מתאן נבנו בקומונות ברחבי יאנצ'יואן ואף שהיום לתושבי ליאנג-ג'יה-חה יש גישה לחשמל, הם שמרו את שרידי המכל הראשון שלהם ממתאן, שנבנה תחת הנהגתו של שי ג'ינפינג.

    כששי ג'ינפינג היה ראש המפלגה במחוז פוג‘יאן לפני כ-15 שנים, הוא עדיין זכר את שיטות העבודה בכפר. "כאשר הייתי עדיין צעיר משכיל בכפר ליאנג-ג'יה-חה, טעמתי את הטעם של קידום ההתקדמות הטכנולוגית. כל בית בישל ללא עצי הסקה והאיר את החדרים ללא קרוסין. חיוכיהם נחרטו בזיכרון שלי.

    מאמצינו הוכיחו כי טכנולוגיה ומדיניות הולכים יד ביד. ככל שאנחנו מתקדמים בטכנולוגיה ופותרים את הבעיות בחיינו, אנחנו מקבלים את התמיכה של העם“.

    שי הניח גישה זו בכל הנוגע לטכנולוגיה ולפתרון הקשיים האחרים איתם מתמודדים תושבי הכפר.