ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(6)

מאת: China Radio International, תרגום: ג'יה סו
  • טיפוח האופי המוסרי של האדם

    בעוד הוא חווה את חייו של חקלאי, שי ג’ינפינג גם הפיק תזונה רוחנית ומנטלית מתוך ספרים.

    שי ג'ינפינג אמר כי "אז, בנוסף לביצוע עבודה ידנית, היו לי עוד שני דברים לעשות: האחד היה להתרועע עם הכפריים והאחר היה לחפש ספרים לקריאה. המוטו הקונפוציאני מתאר את תכלית חייו של צעיר כטיפוח עצמו, ארגון משפחתו, ניהול טוב של השלטון המקומי והבאת שלום לעולם. בני דורנו הושפעו מחשיבה זו מאז היו צעירים. הייתי בן 15 כשנשלחתי לעבודה בכפר. אז חשבתי שזה לא הזמן שלנו לארגן את המשפחה, לנהל את השלטון המקומי טוב או להביא שלום לעולם. אבל מה שיכולנו לעשות היה לקרוא ולטפח את האופי המוסרי שלנו". 

    תושבי ליאנג-ג'יה-חה התרשמו מכך ששי ג'ינפינג תמיד קרא ספרים עבים כמו לבנים. הוא היה קורא כשהיה אוכל, ולא שכח להביא ספרים לקריאה גם כשהיה רועה עיזים.

    באותו זמן לא היה חשמל בכפר. כל הכפריים הלכו לישון די מוקדם. ובכל זאת קרן אור תמיד בקעה מהמערה של שי ג'ינפינג. לעתים קרובות הוא קרא עד מאוחר בלילה, תוך עישון סיגריות. חפיסת סיגריות ‘גווטס פלוק’, שעלותן תשעה סנט בלבד, החזיקה לו ערב שלם. עישון היה הרגל שהוא ויתר עליו כשהתחיל לעבוד במחוז פוג‘יאן.

    מנורת הנפט שאיפשרה לו לקרוא נבנתה מבקבוק דיו ישן. היא פלטה עשן רב ושי היה צריך להתקרב אל האור העמום לקרוא, לעתים כה קרובות היו פניו מושחרות מפיח.

    בין "הספרים שהיו עבים כמו לבנים" הוא קרא ספרים עתיקים כמו גם ספרים עכשוויים, ספרים סיניים וזרים וספרים על ספרות, פילוסופיה ומדעים.

    בין הצעירים מבייג'ינג, אלו מבית הספר התיכון של אוניברסיטת צ'ינגחואה או מבית הספר התיכון מספר 57 של בייגי'נג באו ממשפחות מלומדות וכולם נשאו ספרים איתם. אנשים היו מחליפים ספרים לקריאה ויצרו קהילה קטנה של אוהבי ספרים.

    תלמיד מבית הספר התיכון מספר 57 של בייג'ינג זכר כי היה לו עותק של הקלאסיקה הגרמנית "פאוסט" ושי ג'ינפינג הלך כ-15 ק"מ כדי לשאול אותו ממנו ואמר "תשאיל לי את הספר ואני מבטיח להחזיר אותו אליך".

    במהלך ראיון עם עיתונאים ממדינות BRICS  במרץ שנת 2013, שי ג'ינפינג אמר "יש לי הרבה תחביבים. אבל התחביב הגדול ביותר שלי הוא קריאת ספרים. זה תמיד היה חלק מסגנון חיים שלי".

    בפברואר 2014, שי ג'ינפינג נתן ראיון לערוץ הטלוויזיה של רוסיה בסוצ'י. כשנשאל על ידי המארח איזה ספרים רוסים הוא קרא, הוא מנה את העבודות של סופרים רוסים כגון אלכסנדר פושקין, מיכאיל לרמונטוב, פיודור דוסטויבסקי ועוד רבים אחרים. כשראה כי שי ג'ינפינג מכיר כל כך טוב את הסופרים הרוסים והעבודות שלהם, המארח היה המום. "הרבה רוסים לא קראו כמוך".

    ”בלי להגזים, קראתי את כל היצירות הספרותיות הקלאסיות שיכולתי למצוא באותו זמן. הקו שיוצא מפי מבוסס בעיקר על דברים שקראתי אז".

    ובמרץ 2014, בהזמנת קרן קורבר הגרמנית, שי ג'ינפינג נשא נאום בברלין ובו הדגיש את דבקותה של סין בנתיב ההתפתחות השלווה ומדיניות החוץ העצמאית ושוחרת השלום שלה. בנאומו שי ג'ינפינג השתמש באופיו הקלאסי של "מפיסטו" של פאוסט, כדי להפריך את תיאוריית האיום הסיני שמציגה החברה המערבית.

    שי ג'ינפינג אמר כי "לאחר 30 שנה של פיתוח מהיר של הרפורמה והפתיחה שלנו, התמ"ג של סין מדורג במקום השני בעולם. לאור הכוח הכלכלי הגדל של סין, החלו כמה אנשים לדאוג, בעוד שאחרים מסתכלים על סין באמצעות משקפיים צבעוניים, בהנחה שהצמיחה של סין היא איום בלתי נמנע ואף מציגה את סין כ’מפיסטו’ מעורר פחד, כאילו סין עשויה לקחת יום אחד את נשמת העולם. אף שטיעונים אלה הם פנטזיה, למרבה הצער כמה אנשים אף פעם לא מתעייפים מלהעלות אותם. זה מוכיח שוב את העובדה שדעה קדומה היא לעתים קרובות הדבר הקשה ביותר לחיסול".

    מאוחר יותר, שי ג'ינפינג שיתף עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ועם כמה סינולוגים גרמנים מה הוא הרגיש כשקרא את פאוסט. הוא אמר: "לא ממש הבנתי אותו כשקראתי את פאוסט אז“. הגרמני אמר לו את אותו הדבר: "אנחנו הגרמנים בעצמנו לא הבנו הכול על פאוסט, שלא לדבר עליכם“. שי ג'ינפינג אמר: “במקרה הזה אז אני לא כל כך טיפש".

    באותם ימים, שי ג'ינפינג חיפש בכל מקום אחר יצירותיו של ויליאם שיקספיר. הוא קרא את חלום ליל קיץ, הסוחר מוונציה, הלילה ה-12, רומיאו ויוליה, המלט, אותלו, המלך ליר, מקבת והצגות אחרות. הוא נמשך עמוקות לעליות והמורדות בעלילה, האופי האמיתי של הדמויות והרגשות הפתטיים והנוגעים ללב ביצירות של שייקספיר.

    בעיניו של שי ג'ינפינג, יצירות ספרותיות טובות אינן רק מאירות ומעוררות השראה, אלא גם מסייעות לקדם את ההבנה והתקשורת בין מדינות שונות ואנשיהם.

    אני חקלאי

    אחרי שנתיים או שלוש בליאנג-ג'יה-חה, שי ג'ינפינג יכול היה לדבר בדיאלקט המקומי של יאנצ‘ואן והוא הכיר כל תעלה, כל הר וכל בית בכפר. כאשר חזר לליאנג-ג'יה-חה ב -13 בפברואר 2015, הוא יכול היה לזהות מיד את האנשים שלא היה בקשר איתם במשך 40 שנה, והוא קרא בשמותיהם ובכינויים שלהם כאשר הם התאחדו. 

    והוא זכר בבירור את המטבח של ליאנג-ג'יה-חה. כאשר אכלו ארוחת צהריים באותו יום, כל הכלים היו מקומיים. הוא אמר לאשתו, פנג ליואן, את השם של כל מנה והסביר את הייחודיות שלה. 

    במהלך תקופת חייו ועבודתו בצוות הייצור הכפרי, כשכפריים אחרים באו לבקר וישבו עם שי על מיטת הלבנים המחוממת, לא היה אכפת לו אם הם מלוכלכים והם השאירו סימנים על המצעים או על הכרית שלו, ולא היה אכפת לו האם למישהו היה פרעושים או כינים על בגדיהם.

    בין אם הוא חופר באדמה, נושא סלים של זבל על הכתף, חורש  את השדות או קוצר תבואה, שי ג'ינפינג הלך אחרי האחרים בכל מה שעשו. כאשר הוא נתקל במשהו שהוא לא הבין, הוא היה שואל ולומד מהכפריים. בהדרגה הוא הכיר את כל ההיבטים של עבודה בחווה והפך לחקלאי מיומן.

    שי ג'ינפינג אמר "הדבר החשוב ביותר שלמדתי מחקלאים הוא הרוח של שמירת הרגליים על הקרקע ועמידה בקשיים“. הוא אמר: "אני חקלאי".

    בהדרגה, מערת המגורים של שי ג'ינפינג הפכה למרכז החיים בכפר ליאנג-ג'יה-חה. אנשים נהנו לקפוץ לפטפט ולהקשיב לו מדבר על היסטוריה או חדשות מהעולם החיצון. הוא נעשה חבר אמיתי בכפר ליאנג-ג'יה-חה.

    איך נוכל לוותר על האיש המוכשר שלנו

    בתחילת אביב 1973 שי ג'ינפינג הוקצה באופן זמני לעבוד בחטיבת הייצור ג‘או-ג'יה-חה כמורה.

    לפני הגעתו של שי ג'ינפינג, אנשים לא התעניינו בהשתתפות בפגישות הציבוריות שאורגנו ללימודי סוציאליזם בג'או-ג'יה-חה. האנשים שנשאו נאומים על הבמה נראו כאילו הם מדברים אל עצמם. אנשים פטפטו בחופשיות במהלך הפגישה ונשים הביאו איתן את עבודות התפירה שלהן. אבל אחרי ששי ג'ינפינג הגיע, כולם הגיעו לישיבות בזמן ולא היה צורך לשמור על הסדר. רן חוצ'נג, כפרי הידוע בדבריו השנונים, אמר כי "כאשר דיבר ג'ינפינג, נמשכת אל המילים שלו ואפילו לא זזת במושבך".

    שי ג'ינפינג הכיר היטב את הציבור והוא הבין מה חושבים האנשים. הנושאים שבחר היו הדברים שאנשים התעניינו בהם מאוד. כשערך את ישיבות הלימוד הסוציאליסטיות שלו, הוא היה משלב את המסר הרציני בפעילויות תוססות, מדבר הרבה על מנהיגים ומעשים מקומיים, כמו גם על ההיסטוריה האנושית.

    במהלך תקופה זו, מה שעורר את הוויכוח הלוהט ביותר בג‘או-ג'יה-חה היה נושא חידוש תעלה. כמה חברי קומונה רצו לבנות סכרים כדי לשפץ את התעלה. זה יגדיל את כמות הקרקע שהם יכולים לעבד וישפר את תפוקת התבואה בכפר. אבל אחרים חששו שזה יהיה מאמץ מבוזבז במידה שהסכר יושמד כאשר יהיה שיטפון. היה ויכוח לוהט וצד אחד לא הצליח לשכנע את האחר.

    יתר על כן, האדמה עדיין היתה קפואה בחורף הקר ולכן יהיה קשה מידי לחפור במעדרים או באתי חפירה. היה צורך לפוצץ את האדמה בחומרי נפץ וגושי אדמה מוצקים צריכים היו להיאסף במריצות. היתה זו עבודה מייגעת שכמה חברי קומונה החליטו שהם מעדיפים לא לבצע.

    אך שי ג'ינפינג האמין כי השיפוץ יועיל לתושבים המקומים. הוא דיבר באופן ישיר על היתרונות ובכך נגע ללבם של האנשים. העבודה החלה בצורה חלקה מאוד למחרת.

    בשש או שבע כל בוקר, שי ג'ינפינג הוביל את הכפריים לעבודה בהרים. הם לא נחו עד הערב. הכפריים כולם אמרו "למרות שג'ינפינג צעיר ומגיע מהעיר הגדולה, הוא באמת מסוגל ויכול לשאת קשיים“.

    פחות משלושה חודשים לאחר מכן, הסכר הושלם וכמות הקרקע לחקלאות בג'או-ג'יה-חה גדלה ביותר משישה הקטר , שהכפריים השתמשו בהם לשתול תירס באותה שנה.

    שי ג'ינפינג גם ניהל בית ספר לילי בג'או-ג'יה-חה כדי ללמד את חברי הקומונה לקרוא. אחת הכפריות, ג'או סיאומיי, למדה לכתוב את שמה בזכות בית הספר הזה.

    ג'או סיאומיי היתה עובדת חקלאית יעילה ואף יכולה היתה להתחרות בגברים. באביב היה צורך לשאת במעלי ההר דשן כבד אל השדות. אם גבר יכול היה לשאת דשן הלוך וחזור שבע פעמים ביום, היא יכולה היתה לעשות את אותו הדבר. שי ג'ינפינג כינה אותה "נערת ברזל". גאו עדיין זוכר מה שי ג'ינפינג אמר לעתים קרובות באותם ימים: "מהירות הרכבת תלויה בקטר", ו "כדי לחשל ברזל, חייבים להיות חזקים“. "עשרות שנים לאחר מכן המשיכו המטאפורות השנונות האלה להגיע לכותרות כאשר הנשיא הסיני שיתף את נקודות המבט שלו בנאומים ציבוריים.

    שי ג'ינפינג נשאר בג'או-ג'יה-חה שמונה חודשים. כאשר עבודתו הסתיימה, מזכיר המפלגה המקומי רצה ששי ג'ינפיגנ ישאר. אבל כאשר שמע באי ג'אנגסינג, מזכיר המפלגה של הקומונה שלו, הוא אמר "היית רוצה. איך נוכל לוותר על האיש המוכשר שלנו ולהשאיר אותו אצלך?"