ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(3)

מאת: China Radio International, תרגום: ג'יה סו
  • זהו הפרק השלישי של תוכנית השמע של היצירה הספרותית הלא-בדיונית “ליאנג-ג'יה-חה", 

    שעוקבת אחר חייו המוקדמים של נשיא סין שי ג'ינפינג, כפי שהוא חי ועבד לצד

     תושבי ליאנג-ג'יה-חה במשך שבע שנים החל משנת 1969.

     

    הידידות שמעולם לא מזדקנת

    היום, במוזיאון קטן בליאנג-ג'יה-חה' תלויה תמונה על הקיר המתעדת את הרגע שבו הכפריים נפרדו משי ג‘ינפינג, כשהוא התכונן לעזוב את הכפר לאוניברסיטת צינג'חואה.

    שי לא התנהג כמו בכיר כשהיה בסביבתם של הכפריים האחרים ובשבילם מזכ"ל המפלגה הוא פחות או יותר אותו צעיר חרוץ, פרגמטי, אוהב ספרים שהכירו לפני עשרות שנים.

    לשי ג'ינפינג היתה הזדמנות להיפגש עם אחד הכפריים, וואנג שיאנפינג, כשהיה בסיור ליאנאן לקראת סוף שנת 2009. וואנג היה בדרך כלל בחור שאוהב לדבר, אבל הוא נתקע בלחיצת היד שלו עם שי. הוא לא היה מסוגל להחליט איך הוא צריך לקרוא לחבר הוותיק שלו. האם עליו לומר "מר. סגן נשיא", או שזה עדיין בסדר לקרוא לו "ג'ינפינג". זה היה שי שבירך אותו תחילה: "שיאנפינג! עלית קצת במשקל מאז הפעם האחרונה שנפגשנו“.

    השניים נזכרו כי כאשר שי ג'ינפינג התגורר בליאנג-ג‘יה-חה, הם נהגו להתאמן בהיאבקות לפעמים. "זה היה אושר אמיתי”, אמר וואנג. "שנינו היינו צעירים. אתה יודע מה, אם הייתי יודע שתהיה פקיד ברמה בכירה כל כך, לא הייתי מעז להתאבק איתך!“, זה גרם לשי לפרוץ בצחוק: "איך אתה יכול אפילו להגיד את זה!"

    כאשר יורשו של שי כמזכיר המפלגה בכפר שי צ'וניאנג פתח את דו"ח עבודתו בפני שי ג'ינפינג במהלך הסיור, הוא פנה אליו כאל "כבודו, סגן הנשיא שי ג'ינפינג". שי עצר אותו מיד: “אפילו אתה קורא לי בתואר הזה?"

    בשנת 1969, חודשים לאחר ששי ג'ינפינג התיישב בליאנג-ג'יה-חה, אחד הכפריים, ג'אנג וויפאנג, התחתן. בביתו של ג‘אנג היה מעט כסף באותם ימים. אז שי לקח על עצמו לחלוק את האספקה שלו עם המשפחה ובאופן קבוע אכל איתם ארוחת ערב. לג'אנג יש עדיין זיכרונות מאותו זמן: "הוא היה מרוצה מאכילת מה שאשתי בישלה, ומעולם לא הסתכל עלינו כאל עניים".

    שנים רבות לאחר מכן, לפני ששי ג'ינפינג נסע לבייג'ינג כדי ללמוד באוניברסיטה, הוא העניק לג'אנג וייפאנג שתי שמיכות, שני מעילים וערכת תפירה אחת בעלת ערך משמעותי עבור שי. עם רקמה שמכילה את המילים "הלב של אמא“, הערכה נמסרה לו על ידי אמו כאשר הוא עזב את הבית עבור הכפר.

    בשנת 1993, כששי חזר לליאנג-ג'יה-חה, ג'אנג וויפאנג עשה עבודה חקלאית במעלה הגבעה. הוא רץ למטה ופגש את שי באמצע הדרך. "לג'ינפינג לא היה אכפת שאני לובש בגדים מאובקים. הוא רק החזיק אותי ודיבר. הייתי כל כך נרגש ולא ידעתי מה להגיד".

    החמוצים הטעימים

    כשהוא נזכר בעבר, שי ג‘ינפינג אמר כי "הכפריים לימדו אותי איך לחיות את החיים וכיצד לעשות עבודה חקלאית. הייתי נער חסר ידע, אבל מהם למדתי הכל - איך להכין אטריות, להכין כיסונים וחמוצים. אני במיוחד מתגעגע לחמוצים“.

    כאשר שי חזר לכפר בשנת 2015, חמוצים היו על שולחן ארוחת הערב מולו ומול חבריו. "הוא אכל הרבה חמוצים וגם דלעת", אמר אחד מהם.

    חמוצים מקומים הם המאכל האהוד ביותר על שי בכל הזמנים. הוא סיפר לכתב כעבור שנים: "בהתחלה מזונות כאלה לא משכו אותי כלל. אז אכלת סובין וכל מה שמצאת, אחרת היית גווע ברעב. הכפריים שיתפו איתי את האוכל שלהם, כמו לחם תירס וכיסוני דורה. הם היו טעימים. אבל הכי טעימים היו החמוצים האלה, שאני מתגעגע אליהם מאוד".

    במרץ 2014, כאשר הוא בדק את דו"ח העבודה השנתי של הממשלה עם נציגים של קונגרס העם הלאומי ממחוז גוויג'ואו, שי ג'ינפינג דיבר על למה האזור הכפרי קרוב לליבו כל כך: "תמיד אהבתי את הנוף הכפרי. כשהלכתי לשם בשנת 1969, הכפריים עזרו לי מאוד. הם חלקו איתי כל מה שהם אכלו. באותו זמן קערה של חמוצים היוותה ארוחה מושלמת. אני באמת מזדהה עם האנשים שעדיין חיים באזורים הכפריים העניים. כחברי ה-CPC, אנחנו חייבים לאמץ אותם אל ליבנו ולעבוד עבורם. אחרת לא נוכל להיות כנים עם המצפון שלנו".

    מלב אל לב

    בשנת 1994 הכפרי לו חואושנג, ששי ג'ינפינג חי איתו במשך זמן, קיבל דלקת בעצם. לו הוציא 6,000 יואן על טיפולים במשך חודשיים, אבל עדיין הבריאות שלו לא השתפר. הוא כתב לשי ג'ינפינג מכתב וכעבור שבועיים שי שלח לו 500 יואן והסדיר עבורו לנסוע לפוג'ואו כדי לראות רופא. בפוג'ואו שי ג'ינפינג ביקר אותו כמעט בכל לילה כשהוא היה בעיר: "חואושנג," הוא אמר, "לא אכפת לי כמה אני השקעתי כל עוד מצבך ישתפר".

    כאשר המצב של לו השתפר והוא היה מוכן לחזור הביתה, שי ג'ינפינג רכש את כרטיס הטיסה עבורו ונתן לו עוד 2,000 יואן. "ג'ינפינג, אני באמת מצטער שהמחלה שלי עלתה לך עשרות אלפים". אבל שי הרגיע את ידידו הוותיק ואמר, "אנחנו חברים, נכון?"

    כעבור כמה שנים נודע לשי כי לו זקוק לניתוח. רגלו הבעיתית היתה צריכה להיקטע. שי שילם על הניתוח שחברו הזקן נזקק לו וביקש מחבריו המקומיים לטפל בו. "ג'ינפנג היה כל כך נחמד אלי. הוא דאג מאוד למחלה שלי“, אמר לו חואושנג בדמעות.

    בנוסף למתן כספים עבור לו וכפריים אחרים כאשר חלו, שי עזר לליאנג-ג'יה-חה בדרכים רבות אחרות לאורך השנים, כגון על ידי הסדרת אספקת חשמל עבורם, שיפוץ בית הספר שלהם ובניית גשר.

    הכפרי וו חוי אמר "כל פעם שאחד מאיתנו זקוק לעזרה, הוא יהיה שם. הוא השיב לכל מכתב". כשוו חוי ביקר בפוג'יאן בשנת 2000, שי ג'ינפינג הזמין אותו לארוחת ערב מבושלת שהוכנה על ידי אשתו, פנג לי יואן. "היא היתה מאוד מתחשבת גם וניסתה לבשל בסגנון המקומי שלנו".

    ליאנג-ג'יה-חה מציגה כיצד סין התקדמה

    במהלך ביקור בסיאטל, ארה“ב, בשנת 2015, שי ג'ינפינג סיפר לאורחים אמריקאים על החיים שהיו לו בליאנג-ג‘יה-חה: ”הכפריים ואני כולנו גרנו בבתי מערות וישנו על מיטות לבני בוץ. בקושי ידענו מה טעם הבשר. זה גרם לי להבין מה הם באמת צריכים. אז אני הייתי מזכיר המפלגה בכפר ועזרתי להם לפתח את עיר הולדתם. עבדתי קשה עם מטרה אחת בראשי, לוודע שהכפריים יוכלו לאכול ארוחה מפוארת של בשר, אפילו רק פעם אחת. זה היה חלום כמעט בלתי אפשרי בתקופה ההיא. אבל בראש השנה הסיני האחרון חזרתי לשם ומצאתי בכפר כבישים סלולים ובתי לבנים. תושבי הכפר משתמשים באינטרנט. לקשישים יש פנסיה בסיסית. לכל אחד יש ביטוח רפואי. הילדים שלהם מקבלים חינוך טוב. וכמובן אכילת בשר היא כבר לא בעיה".

    "בכפר הקטן הזה, אתה יכול לראות איך מצבה של סין השתפר מאז שהחלה תקופת הרפורמה והפתיחה. לקח לנו כ 30 שנים להפוך לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. כיום, 1.3 מיליארד האנשים שלנו לא חווים עוד מחסור, והם יכולים ליהנות משגשוג מתון ורמת כבוד וזכויות שלא היו להם קודם לכן. זה לא רק שינוי גדול בחייהם של האזרחים סינים, אלא גם סימן להתקדמות משמעותית של הציוויליזציה האנושית, כמו גם תרומה חשובה של סין לשלום העולם ולשגשוגו“.