ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(2)

מאת: China Radio International, תרגום: ג'יה סו
  • זהו הפרק השני של תוכנית השמע של היצירה הספרותית הלא-בדיונית “ליאנג-ג'יה-חה", שעוקבת אחר חייו המוקדמים של נשיא סין שי ג'ינפינג, כפי שהוא חי ועבד לצד תושבי ליאנג-ג'יה-חה במשך שבע שנים החל משנת 1969.

     

    מערת המגורים, הבית החם שלי

     

    לבסוף הם היו בבית. שי ג'ינפינג לקח את פנג לי יואן לביתו בליאנג-ג’יה-חה.

     

    ביתו של תושב הכפר ג'ואנג צ'ינג-יואן היה המקום שבו שי ג'ינפינג התגורר בתחילה בכפר. שי ג'ינפינג וחמישה צעירים נוספים שנשלחו לאזור הכפרי התגוררו כאן עד שג'אנג צ'ינג-יואן וליו ג'ין-ליאן הביאו את הילד הראשון שלהם.

     

    החצר היתה נקייה ומסודרת. קלחי תירס זהובים ופלפלים אדומים היו תלויים מעל הכניסה. כשנכנסו לחצר, צעדה ליו ג'ין-ליאן, בת 64, ושאלה: "אתה זוכר אותי?“. את אישתו של טאיפינג! כשאתם התחתנו, היינו בחתונה!“. שי ג'ינפינג הצביע על שתי המערות האחרות: "ההורים שלך גרו במערה הזאת, ואת גרת במערה לידם עם בעלך.

     

    "זה נכון, אתה זוכר אחרי כל השנים האלה“. ליו ג'ין-ליאן התרשמה. "איך יכולתי לשכוח!“, אמר שי ג'ינפינג בחיוך.

     

    בשנת 1993, כששי ג'ינפינג חזר לבקר בכפר ליאנג-ג'יה-חה, התבדח ג'אנג צ'ינג-יואן איתו ושאל: "למה לא הבאת את אישתך?"

    כאשר שי ג'ינפינג חזר לכפר בשנת 2015, ג'אנג צ'ינג-יואן כבר נפטר.

    הוא היה עצוב לשמוע את החדשות ושאל "מה קרה לו?"

    "היו לו אסתמה ואמפיזמה“, ענתה ליו.

    "אלה לא מחלות סופניות. למה הם לא נרפא ...? ", נאנח שי. "איך החיים שלך כיום?"

    "אני חיה כאן חיים טובים," אמרה ליו. "מזון, בגדים, צרכים יומיומיים ... יש לנו מספיק מהכול".

    שי לקח אותה בידה וביקש ממנה לדאוג לעצמה. כשעזב, הוא הביט לאחור ואמר "אני אמצא קצת זמן לחזור לבקר אתכם שוב“.

    התחנה הבאה שלו היתה ביתו של לו חואו-שנג, שהופרד מביתה של ליו על ידי נהר שעבר דרך הכפר. המקום של לו היה ביתו השני של שי ג'ינפינג בתקופתו בליאנג-ג'יה-חה.

    כאשר לו חואו-שנג יצא לברך אותם, שי חייך ואמר "תלבושת יפה!"

    ג'אנג ווי-פאנג קרא: "בטח, חואו-שנג הוא בעל עסק!"

    "בעלים של תלת-אופן“, השיב לו חואו-שנג נבוך מעט.

    שי ג'ינפינג צחק, הוא פנה אל אישתו והסביר "אז, חואו-שנג היה רק בן 12 או 13. הוא היה כמו העוזר שלי“.

    הקהל הגיע לחצר של לו. שי ג'ינפינג אמר לאשתו פנג, "המערה הזאת בקצה הרחוק היא המקום שבו חייתי. חואו-שנג ואני היינו בערך באותו גיל, אז בילינו הרבה זמן יחד. מאז שהיה צעיר, הוא היה טוב בבישול. הוא בישל לי כמה ארוחות והוא לימד אותי איך לבשל. אז לא היה לנו הרבה שמן, אבל חואו-שנג היה מלא תושייה. הוא היה מרסק כמה שקדים ומחמם אותם בווק כדי להוציא מהם קצת שמן, ולזרוק קצת תפוחי אדמה ודלעת. זה היה די טוב“.

    בבית המערה שבו התגוררו ישבו שי ג'ינפינג ולו חואו-שנג כתף אל כתף על הקאנג, מעין מיטת לבנים מחוממת, ונזכרו בעבר.

    שי החזיק את ידיו של לו בחוזקה ואמר שהוא מודאג כיוון שחברו הוותיק מתקשה להתהפך והוא ראה שהוא מתקשה ללכת. לו אמר: "הליכה על קרקע שטוחה זה בסדר. אבל אני כבר לא יכול לשאת משקלים כבדים יותר. בגלל זה אני רוכב על תלת אופן עכשיו".

    לאחר הביקור בבית הישן שלהם, שי ג'ינפינג החליט לראות איפה לו חואו-שנג חי עכשיו. בית המערה החדש של חברו מעוצב היטב, יפה ובהיר. כשהסתכל בתמונות שעל הקיר התעניין שי במצב כל אחד מבני משפחתו של לו.

    אחרי שנפרד לשלום מלו, המשיך שי ג'ינפינג במסעו דרך הכפר עם הקהל הממתין. למרות שחלפו שנים רבות, הוא עדיין זכר את שמות הבעלים של כל בתי המערות שעברו בדרך.

    הם הלכו על השביל לצד הנהר ותוך זמן לא רב הגיעו לבית המערה שבו התגורר שי ג'ינפינג במשך חמש שנים שבהן שהה בליאנג-ג'יה-חה. שי חי באחד מששת בתי מערה בחצר, שנבנתה על ידי יחידת הייצור המקומית בשנת 1970. שם היה התגורר עד שעזב את הכפר בשנת 1975.

    על קיר בתוך בית המערה תלויה מסגרת תמונה. בתוך המסגרת יש תצלום של מסמך בכתב יד מסניף המפלגה הקומוניסטית בכפר.

    במסמך נכתב: 

    הוחלט בישיבת הוועדה המפלגתית של הקומונה העממית ב-10 בינואר 1974, שהחברים שה יוסין, שה פנגלאן, ושי ג'ינפינג הם עכשיו חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית.

    על הקיר החיצוני של בית המערה ליד מכל המתאן הניסיוני, ששי והכפריים בנו לפני שנים רבות, היתה כרזה מצוירת ביד עם המילים ”עצמאות ועבודה קשה". זהו מסר שהוא מכיר כבר 40 שנה.

    האנשים חיים חיים טובים, זה העלה חיוך על פניו של שי ג‘ינפינג.

    כל הר, כל נחל, כל אדם - שי ג'ינפינג זכר את כולם.

    והנהרות והסכרים בליאנג-ג'יה-חה סיפרו בעצמם סיפור על כך ששי ג'ינפינג הצעיר עזר לכפריים להילחם למען חיים טובים יותר.

    יש את ה-“Sent-Down Youth Dam” (”הסכר של הצעירים שנשלחו לכפר“) בעמק של הר מוגווה.

    ראש המפלגה בכפר דאז שי ג ’ינפינג וחבריו בנו את הסכר כדי לסייע ביצירת אדמות חקלאיות. עד היום הוא ממשיך להביא תועלת לכפריים המקומיים.

    וואנג סיאנג'ון היה אחד האנשים שעזרו לבנות את הסכר. הוא נעשה סנטימנטלי יותר ויותר כשדיבר על זיכרונותיו מאותה תקופה, והרחיק לכת עד כדי כך שאמר את המשפט שכתב שי ג'ינפינג כדי לעודד אותם אז. "זה היה כבר לפני 40 שנה ואתה עדיין זוכר את זה?" שי לא יכול שלא להתרשם.

    שי זכר כי "באותו זמן אנחנו אפילו לא חשבנו על התוצאות לפני שקפצנו לתוך המים הקפואים“. זמן מה לאחר שסיימו את עבודתם, סבל שי ג'ינפינג מכאבים ברגליו בגלל המזג אוויר הקר, תוצאה של הזמן שבו עבד על הסכר.

    "האם הסכר שבנינו אי פעם ניזוק? "שאל שי ג'ינפינג.

    ש'י צ'וניאנג השיב: ”היו נזקים ותיקנו אותם".

    שי ג'ינפינג הביט בזהירות על הסכר שהוא עזר לבנות ואמר לשי צ'וניאנג שצריך לחזק את הפיקוח על הסכר כדי לוודא שהוא עדיין בטוח, במיוחד בימים גשומים.

    כששמע שיש פרדס תפוחי עץ סמוך, הציע שי ללכת לביקור מהיר. כשגר בכפר היתה זו אדמה צחיחה, אבל עכשיו היה כאן פרדס מפואר.

    חיוך נראה על פניו של שי, בעודו מקשיב למאמצים שעשה כפר ליאנג-ג'יה-הה בקידום עסק התפוחים של  וכיצד העבודה הקשה שלהם סייעה לספק לכל בית מי ברז וחיבור לאינטרנט.