ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(10)

מאת: China Radio International
  • מדיניות הרפורמה והפתיחה של סין עזרה לשפר את חיי הכפריים בליאנג-ג‘יה-חה

    אחת מתושבות הכפר היא ליו רויליאן. היתה לה ילדות קשה. במבט לאחור, היא זוכרת את הקיצים כשמשפחתה לא יכולה היתה להרשות לעצמה קניית נעליים עבור אחיה ואחיותיה והלילות בהם ארבעת הילדים הצטופפו תחת שמיכה אחת בלבד. בשבילם אפילו לאכול כיסונים היה מותרות.

    אחרי שהתחתנה, החיים היו עדיין קשים. המשפחה הסתמכה על עלים ירוקים כדי להשביע את התיאבון. 

    אחרי ששי ג'ינפינג הפך לאחראי על ליאנג-ג'יה-חה, הוא הקים חנות נפחים, חנות אאוטלט וסדנת תפירה. ליו רויליאן הייתה נרגשת מידי ולא הצליחה להירדם כששמעה שהיא מוזמנת להצטרף לבית מלאכה.

    מפני שבית המלאכה שמר על הכלל לפיו ככל שמספיקים יותר עבודה השכר גבוה יותר, ליו רויליאן לוותה קצת כסף כדי לקנות מכונת תפירה כדי שתוכל להמשיך את יום העבודה בבית.

    באביב 1984 ליו רויליאן שמעה על מערכת חוזי משקי הבית בפעם הראשונה. היא לא ידעה באותה עת עד כמה המדיניות החדשה הזאת תשנה את חייה או שהמהפכה שתשנה מהיסוד את סין הכפרית כבר החלה.

    "אנשים עבדו יום ולילה כמו משוגעים. אנחנו חשבנו שאם נוכל להמשיך לעבוד כך, יהיה לנו הרבה כסף בעוד כמה שנים!"

    העבודה הקשה והחריצות של ליו רויליאן ומשפחתה השתלמה, וכשהביטה במלאי הדגן שלה ליבה התמלא שמחה.

    למרות זאת, המשפחה עדיין היתה חסרת מזומנים. בעונת השפל היא ובעלה הלכו לעיירה יאנצ'ואן לעבוד בעבודות מזדמנות. ככל שחלפו השנים, המצב הכלכלי שלהם השתפר. אחרי 1990, ליו רויליאן מעולם לא היתה צריך לדאוג לתשלום הוצאות יומיות. בפעם הראשונה בחייה היא ראתה מה זה להיות שבעת רצון.

    היום שני הבנים של ליו עובדים בעסקי הבנייה וביתה מנהלת חברה. מודאגת שהילדים שכחו את חשיבות החסכנות, בכל פעם שהמשפחה נפגשת בחופשה ליו תמיד מזכיר להם: "למרות שהחיים משתפרים, אל תשכחו את הימים המרים ההם. אל תשכחו את השורשים שלנו ומאיפה באנו“.

    שנת 1999 היתה שנת פרשת המים בכל הנוגע לפיתוח כלכלי וחברתי בעיר יאנאן. זו הייתה השנה בה ממשלת סין השיקה את תוכנית הייעור שלה. כל שדות הדגן עם שיפוע של מעל 25% ביאנאן הוחזרו לטבע.

    תושב הכפר וואנג פוג'ונג זכר את הימים של עבודה משחר עד רדת החשכה באדמה צחיחה שהפיקה רק קציר צנוע מגידולים כמו תפוחי אדמה ודוחן.

    "עכשיו," הוא אומר "האדמה החקלאית יושבת ממש מול הבית שלי. אני לא צריך לטפס על הגבעות כדי ללכת לחווה יותר. התפוקה של שדה אחד עם סכר תעלה גדולה פי חמישה ממה שהופק באותן גבעות. עכשיו יש  קציר גדול יותר בפחות עבודה“.

    בשנת 2007, תוכנית שיקום היער נכנסה לשנה השמינית ביאנאן. בתחילת הקיץ ההרים והערוצים של ליאנג-ג'יה-חה היו ירוקים ושופעים וריח הדשא נישא עם הרוח כשהוא מלווה בשירי ציפורים וציקדות. הכפריים כתבו לשי ג'ינפינג כדי לחלוק איתו את ההנאות שלהם. באותו זמן, שי קיבל משרה חדשה בשנחאי.

    שי כתב להם שהוא לא שכח את שבע השנים שהשקיע בליאנג-ג'יה-חה ואת התושבים שעבד איתם יום אחרי יום. הוא שמח לשמוע שבליאנג-ג'יה-חה ההרים ירוקים יותר; המים נקיים יותר; הנסיעה בכבישים נוחה יותר; לכל משק בית יש מי ברז וחשמל וחייהם של תושבי הכפר השתפרו מאוד. .

    תהליך הייעור של הקרקע החקלאית שינה את הדרך שבו אנשים משתמשים בקרקע, דבר שהביא לשינוי משמעותי באופן שבו אנשים חיים ועובדים בליאנג-ג'יה-חה.

    "בשנת 2008, כשהעסק היה בשיאו, כל הביצים שנמכרו בעיירה וו-אן-יי באו מליאנג-ג‘יה-חה", ליאנג שישיונג היתה גאה מאוד.

    בקיץ 2008, ועדת הכפר של ליאנג-ג'יה-חה כתבה שוב לשי ג'ינפינג, שהיה אז חבר הוועדה המתמדת של הפוליטבירו וסגן נשיא סין, לספר לו על השינויים שהתחרשו באמצעות תעשיית גידול בעלי החיים. שי כתב להם בחזרה, הכיר בהישגיהם והזכיר לאנשי הכפר להבטיח תמיד שהם מפתחים פרויקטים בהתאם לתנאים המקומיים. "תמיד דאגתי לכם“, אמר. "אני מקווה שאוכל לחזור לבקר אתכם יום אחד".

    עד סוף שנת 2010, ליאנג-ג'יה-חה היה אחד מהפכרים הראשונים בעיירה יאנצ'ואן שעלה מעל קו העוני. ועדת הכפר שלחה לשי ג'ינפינג מכתב נוסף כדי לספר לו את החדשות. שי השיב, משבח את הכפר על ניצול היתרונות שלו לפיתוח החקלאות, הגדלת ההכנסות ושיפור תנאי החיים והעבודה. הוא אמר כי "החדשות האלה גורמות לי לתחושה עמוקה של סיפוק. אני מקווה שתוכלו להמשיך בעבודה הטובה. על ידי ביצוע ההנחיות של פיתוח מדעי, תוכלו להוביל את אנשים שלנו לשגשוג ולבנות עתיד מזהיר עבור ליאנג-ג‘יה-חה".

    באותו הזמן החבר של שי ג'ינפינג ג'אנג וויפאנג הפך לחקלאי פירות. היה לו פרדס תפוחי עץ בגודל של כחצי דונם ובזכות שילוב של מדיניות מועדפת ושנים של עבודה קשה, הפרדס הפך למודל של פרדס תפוחי עץ מודרני.

    צעיר משכיל לשעבר, שמנהל כעת חברת יבוא ויצוא בבייג'ינג, התנדב לסייע לג'אנג וייפאנג למכור את התפוחים שלו לחו"ל. בשנת 2016 הפרדס של ג'אנג ייצר הכנסה של 280 אלף יואן, שהם כ-42 אלף דולר.

    אבל ההצלחה לא הספיקה לג'אנג וופאנג. הוא אמר: "רק כשכל תושבים של ליאנג-ג'יה-חה יהיו אמידים נוכל לומר שעשינו משהו!"

    הוא הקים קואופרטיב ועזר ל-27 משקי בית מקומיים לגדל עצי תפוח. הוא אמר שהקואופרטיב מתכנן לערב עוד כפריים בגידול תפוחים, כמו גם לפתח את ענפי הטיולים, תיירות, ופעילויות לקטיף פירות כדי למשוך מבקרים משלמים. ג'אנג מקווה שאנשים רבים יותר יוכלו לטעום את התפוחים מליאנג-ג'יה-חה.

    ביולי שנת 2013, העיר ינאן הוכתה על ידי גשמים כבדים וממושכים, הכבדים ביותר מאז החל הדיווח על תחזית מזג האוויר של העיר בשנת 1945. הגשמים גרמו למפולות שהרסו מבנים, שטפו כבישים, הפילו קווי חשמל ושטפו שדות. למעלה מחצי מיליון איש נפגעו. בליאנג-ג‘יה-חה רק אחד מכל חמישה בתי המערה לא ניזוק.

    במהלך השיקום, הממשל המקומי החליט ליישב מחדש חלק מהכפריים. יותר 100 משפחות הועברו לעיירה והילדים התחילו ללכת לגני ילדים ובתי ספר יסודיים בעיירה וו-אן-יי.

    "אף פעם לא חלמתי שאעבור לבניין מגורים“, אמר הכפרי ליאנג יאוג'ין.

    ליאנג יאוג'ין נולד והתגורר בתוך אחת מהמערות של ליאנג-ג'יה במשך 30 שנה. ביוני 2016 הוא עבר לבניין מודרני. "עכשיו, לא חסר לנו שום דבר“, אמר. "יש לנו שני מחשבים ניידים. לשני הבנים שלי יש מכוניות. אז נוח לחזור לליאנג-ג'יה-חה בכל פעם שמתחשק לי“.  

    בינואר 2014, הוועדה הכפרית לאינג-ג'יה-חה  כתבה מכתב לשי ג'ינפינג, שהיה אז המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של סין. הם סיפרו לו על ההתפתחות הכלכלית והחברתית בכפר, ועל יישובם מחדש של הכפריים. שי כתב להם חזרה:

    "זה גרם לי תענוג עצום לשמוע על המאמצים שלכם. המשאלה שלי היתה תמיד כי תושבי הכפר  בליאנג-ג'יה-חה כמו גם איכרים בכל רחבי המדינה שלנו יוכלו להפוך לאמידים. אני מקווה כי עם ההכוונה שלכם, התושבים ימשיכו לעבוד קשה, לשפר את חייהם ולבנות כפר יפה יותר”

    "אם הייתי חולה שוב, לא הייתי מתעכב בחיפוש טיפול", אמרה ליו ג'ינליאן, שהיתה פעם בעלת הבית של שי ג'ינפינג.

    לפני שמערכת הביטוח הרפואי השיתופית הוצגה, הכפריים נטו לעכב טיפול במחלות עד שהידרדרו למצב מתקדם. זה מה שקרה לג'אנג צ'ינגיואן, הבעל של ליו ג'ינליאן, שבריאותו הידרדרה עד שבסופו של דבר הוא נפטר.

    ליו ג'ינליאן בעצמה סובלת מאסטמה, אבנים בכליות ודלקת פרקים, כמו גם בעיות גב. אבל הביטוח הרפואי של הקואופרטיב מבטיח את גישתה לטיפול רפואי. 

    ”אני בדרך כלל פשוט לוקחת כמה כדורים כשיש לי התקף אסטמה. כשהאסטמה שלי מחריפה בחורף, אני נשארת בבית החולים של העיירה לכמה ימים, וכשאני יוצאת מבית החולים לוקח רק כמה ימים כדי לקבל החזר עבור החשבונות הרפואיים שלי. אני לא צריכה להוציא הרבה מכסף שלי“, אומרת ליו.

    בנוסף לתוכנית הרפואית שיתופית, תושבי ליאנג-ג'יה-חה נהנים גם מתוכנית הביטוח לזקנה בסין. מדי חודש קשישים מעל גיל 60 מקבלים סובסידיות שונות המסייעות לכיסוי הוצאות המחיה שלהם.

    וכעת, תושבי הכפרים החדשים מקדישים יותר תשומת לב לחינוך ילדיהם. יותר מתריסר ילדים מקומיים יצאו לקבל השכלה אקדמית.

    בחודש הראשון של לוח השנה הירחי של שנת 2015, חברת תיירות לתרבות כפרית הוקמה בלאינג-ג'יה-לה כדי לעזור לתיירים להבין את החיים של "הנוער המשכיל" שנשלח לליאנג-ג'יה-חה מהערים. ביום שהחברה פתחה את דלתה, יותר מ-60 אלף איש בא לבקר.

    בין 125 העובדים בחברה, 90% הם מקומיים מליאנג-ג'יה-חה. המנהל וואנג באולין אמר כי "באמצעות שמירה על העקרונות של חוסר משוא פנים, הגינות ופתיחות שירשנו משי ג'ינפינג כשהיה כאן, לפחות אדם אחד מכל משק בית קיבל עבודה בחברה".

    ליו ג'ינליאן הפכה להיות מנקה בחברת התיירות. היא גם הקימה דוכן בחצר שלה כדי למכור מדרסים בעבודת יד ומגוון מוצרים מקומיים.

    וואנג סיאנג'ון אחראי על מגרש החניה, והוא ואשתו והבן הצעיר ביותר שלו מרוויחים בחודש יותר כסף מאשר עשו בשנה מגידול תירס.

    ליו רויליאן, הכפריה שהרוויחה כל כך הרבה מתוכנית ביטוח הבריאות של הכפר, היא היום מדריכה מתנדבת. בנה השקיע 150 אלף יואן בבניית עסק לאירוח כפרי. הוא גם הקים את חברת המסחר שמוכרת דוחן ותמרים מקומיים.

    יש גם קואופרטיבים חקלאיים לחזירים ולגידול תפוחים. התוצאה של כל ההתפתחות הזו היא שלכולם בליאנג-ג‘יה-חה יש עכשיו הכנסה יציבה.

    כאשר מבקרים מרחבי המדינה באים לבקר בליאנג-ג'יה-חה, הכפריים יכולים לדבר איתם במנדרינית שלמדו, לצד הדיאלקט המקומי המסורתי שלהם.