ליאנג- ג'יה-חה: חברים לכל החיים במקום שמרגיש כמו בבית(1)

מאת: China Radio International, תרגום: ג'יה סו
  • זהו הפרק הראשון של תוכנית השמע של היצירה הספרותית הלא-בדיונית “ליאנג-ג'יה-חה", שעוקבת אחר חייו המוקדמים של נשיא סין שי ג'ינפינג, כפי שהוא חי ועבד לצד תושבי ליאנג-ג'יה-חה במשך שבע שנים החל משנת 1969.

    ב-13 פברואר שנת 2015, בערך ב-11:00 בבוקר, שלושה אוטובוסים עצרו בכניסה לכפר ליאנג-ג'יה-חה וכמה נוסעים ירדו מאוטובוסים ונכנסו לכפר.

    "ג'ינפינג חזר!"

    לאחר ששמעו את הצעקה החלו התושבים לרוץ אל הכניסה.

    שי ג'ינפינג חזר לליאנג-ג'יה-חה, הכפר הקטן אליו חלם לחזור אחרי שעזב לפני כמעט ארבעים שנים.

    שי ג'ינפינג לא יכול היה שלא לחוש נרגש. זה היה המקום שבו הוא חי ועבד במשך שבע שנים, ואלה היו האנשים שהוא נפגש איתם כל יום. הוא עדיין זכר את כולם.

    "היי, סוי וואה!" מרחוק הבחין שי ג'ינפינג בשה צ'וניאנג בקהל. הוא לחץ ידיים עם כל אחד מחבריו. איש לא רצה להרפות. השנים נתנו את אותותיהם בפני חבריו, אבל שי ידע לקרוא בכינויים שלהם.

    הוא טייל עם אישתו, פנג לי יואן, והציג אותה לכפריים: "זאת האשה שלי ואני לוקח אותה לפגוש את האנשים שלי“. הכפריים היו משועשעים כשדיבר בניב המקומי.

    "ג'אנג וויפאנג, אתה לא השתנת בכלל!" בעודו מברך את חבריו, קלט שי ג'ינפינג במבט חטוף את ג'אנג וויפאנג. הוא אחז בידו של ג'אנג והציג אותו בפני פנג לי יואן: "זה גיסו של ליאנג יומינג".

    קהל הכפריים הקיף את שי ג'ינפינג כשדיבר וצעד לעבר משרד ועד הכפר.

    לפני שהספיקו להגיע רחוק, הצטרפו עוד אנשים רבים לקהל והתגודדו סביב שי ג'ינפינג עד שלא יכול היה להמשיך הלאה. ואז צעק ש'י צ'וניאנג: "יש משפחה שמבקרת אותנו וככה אנחנו מברכים אותם, שומרים אותם מחוץ לדלת? בואו ניכנס פנימה”.

    שי ג'ינפינג נהג לעבוד עם רבים מהכפריים האלה והוא עדיין זוכר אותם. הוא התחיל לשוחח עם חבריו. "איך אתה מרוויח כסף? מה אתה בדרך כלל אוכל? מה שלום הזקנים? מה הילדים עושים? איך החיים בכלל? האם אתם אוכלים אורז? האם אתם תמיד אוכלים בשר? "

     חבריו אמרו לו: "החיים השתפרו, בדרך כלל קמח החיטה הוא המזון הבסיסי שלנו, אבל אנחנו יכולים לקבל אורז ובשר בכל פעם שאנחנו רוצים“.

    שי ג'ינפינג שמח לשמוע זאת ואמר: "זה נהדר. זו הקלה לדעת שהאנשים שלנו עכשיו נהנים מחיים טובים יותר".

     

    הלב שלי נשאר כאן

    הזמן היה האביב והשמש כבר חיממה מעל כתפי האנשים. השלג נמס על ההרים הרחוקים.

    בעומדו בחצר של משרד הוועד של הכפר, שי ג'ינפינג דיבר מהלב: "אני נרגש מאוד לחזור לכאן היום. זה נהדר לראות את כולכם כאן. בינואר 1969, עשיתי את הצעד הראשון בחיים שלי ונחתתי כאן בליאנג-ג'יה-חה, במשך 7 שנים נשארתי כאן ואף על פי שעזבתי, הלב שלי נשאר תמיד איתכם“. 

    דבריו ריגשו את הכפריים. ליאנג יו-צ'אנג, בן 85, לא הפסיק למחוא כפיים כדי לנגב את הדמעות מעל פניו. כשהוא מסתכל על ליאנג יו-צ'אנג, שי ג’ינפינג המשיך לדבר בהתלהבות: "אני יכולה לראות שליאנג הוא חבר בכיר בכפר, הוא סבא עכשיו. זו אולי הפעם הראשונה שנפגשנו, אבל המפגש הזה היה חייב לקרות כי פיתחתי קשר כה חזק עם ליאנג-ג'יה-הה. חייתי ועבדתי עם הסבים והסבתות שלכם כאן. את השיעורים הראשונים של חיי למדתי כאן בליאנג-ג'יה-חה. אל תתנו לאף אחד לזלזל בליאנג-ג'יה-הה, זה מקום של למידה גדולה. אם אתה פותח את לבך, אתה יכול ללמוד שיעורים בכל מקום שאליו החיים לוקחים אותך“.

    שי המשיך לומר: " קודם לכן הייתי מזכיר המפלגה של חטיבת הייצור כאן. מאותו רגע ואילך, החלטתי לעשות דברים נהדרים למען העם שלנו בכל פעם שיש הזדמנות. אני מאמין שהעתיד ישתפר עבור ליאנג-ג'יה-חה. אני גם רוצה לראות את הילדים שלנו גדלים להיות בריאים ולהיות מסוגלים לשרת את העם היטב“.

    דבריו הכנים של שי נגעו ללבותיהם של הכפריים וזכו בתשואות רועמות.

    בשנת 1975 שי ג'ינפינג עזב את ליאנג-ג'יה-חה וזאת הפעם השנייה שהוא חזר.

    ב -27 בספטמבר 1993, כשכיהן כחבר קבוע בוועדת המפלגה המחוזית של פוג'יאן ומזכיר המפלגה העירוני בפוג'ואו, שי ג'ינפינג ערך את ביקורו הראשון בליאנג-ג’יה-חה. 18 שנה חלפו מאז. הוא עבר מדלת לדלת כדי לבקר את תושבי הכפר והבטיח להביא את אישתו לביקור הבא.

    הוא אמר לכולם: "אנחנו צריכים לשמור על ההרים והעמקים. אנחנו צריכים לפתח יערות מסחריים ופרדסים על ההרים. כדי שיהיה מי שיאכיל אותנו, אבל בינתיים, אנחנו גם צריכים לשפר את החינוך שלנו“. הוא נתן לכל בית שעון מעורר במתנה, כך שהילדים יוכלו להתעורר בזמן לבית הספר ולקבל ציונים טובים יותר.

    הם אכלו בשר כבש לארוחת צהריים ושי ג'ינפינג סיים שתי קערות ואמר שמעולם לא טעם בשר כבש כה טוב מאז שעזב את ליאנג-ג‘יה-חה.

    במבט לאחור על ביקורו הראשון בכפר, הוא כתב: "כשחזרתי לליאנג-ג'יה-חה בשנת 1993 הזכירו כמה אנשים את היוזמה שלי להקים נפחיה, כדי להעלות את הכנסות התושבים. הם גם זכרו את מאגר המתאן ששכנעתי את כולם לחפור והיה הראשון במחוז שאאנשי. הכפריים השתמשו בו לבשל ולהאיר את בתיהם. אבל אני גם זוכר אותם עוזרים לי, מגנים עלי ומעוררים בי השראה בזכות יושרם“.

    שי ג'ינפינג נזכר בכל כפרי בליאנג-ג'יה-חה. בביקורו בשנת 1993 הוא הביא תה כמתנות. בשנת 2015, כמה ימים לפני פסטיבל האביב, הוא קנה אורז, קמח, שמן בישול, בשר, צמדי שורות חרוזות ותמונות של ראש השנה הסיני לכל בית. הוא אישית איחל לכולם פסטיבל אביב שמח, בהצלחה לשנה החדשה ועוד שנים משגשגות רבות!