לחץ חברתי

מאת: Other, תרגום: יואב וולנסקי
  • השבוע החולף הביא עמו שרשרת של מקרים טראגיים בהם אנשים, המגיעים מכל רבדי החברה, גמרו אומר לשים קץ לחייהם. בגואנג-ג'ואו קפץ זוג נשוי מקומה שביעית, בעיר אחרת בגואנג-דונג מזכיר מפלגה האחראי על רובע שלם תלה את עצמו, ובאיזור תעשיה בעיר דונג-גואן, גם כן במחוז גואנג-דונג, קפצו שני פועלים אל מותם בהפרש של ארבעה ימים.

    על פי הסטטיסטיקה, בשנת 2010 17% מבני גילאי 15 ומעלה לקו בהפרעה נפשית כלשהי, מתוכם 5% בדיכאון קליני, 5% בחרדה, ועוד 5% בתלות נפשית בסמים ובאלכוהול. יותר ויותר אנשים מייחסים את הופעתן של רעות אלה לתחושות של דכדוך, עצבות ולחץ, הפוקדות רבים מאיתנו בחיי היום יום. סדנא דארעא חד הוא, והחרדה והדכאון מוצאים משכן בנפשו של מנהל בכיר כמו בזו של פועל קשה יום.

    מדוע הסינים מדוכאים? האם "עידן החרדה הלאומי" בפתח?

    "תיאוריית הצרכים", השייכת למדע הפסיכולוגיה, מסבירה כי כאשר דרישות אינן מגיעות לידי סיפוק ברבדים השונים של חיינו, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב נפשי רעוע ללא היכולת להסביר מה בדיוק גורם לכך. אולם כאשר התופעה הולכת והופכת רווחת במימדים לאומיים, היא כבר מפסיקה להשתייך לתחום הפסיכולוגיה והופכת לבעיה סוציולוגית.

    בעקבות מקרי התאבדות של פקידי ממשלה בדרגים שונים, פרסמה הוצאת הספרים של בית הספר המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית ספר שכותרתו "ניתוח בעיות פסיכולוגיות של עובדים בכירים – הסתגלות ובחינה עצמית". הספר מגלה כי במערך השירות הציבורי נפוצים 12 סוגים שונים של בעיות נפשיות, לרבות חרדה.

    יוּאֶה גוּאוֹ-אַן, ראש החוג לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת נאנקאי שבטיינג'ין וסגן נשיא התאחדות הפסיכולוגיים החברתיים בסין, טוען שכמעט כולם חווים חרדה בנקודה כלשהי בחייהם, ואל להתייחס אליה כאל מצב נפשי מחוץ לגבולות הנורמלי. לדבריו, אין זה שהתופעה לא הייתה קיימת בעבר, אלא שפשוט הציבור לא נהג לייחס לה חשיבות יתרה.

    17% מן הסינים מעל גיל 15 סובלים מליקוי נפשי כלשהו

    בשבוע שעבר הסתובבה בבלוגוספירה ידיעה שגררה אנחות צער מבין אנשי הצווארון הלבן, אשר דיווחה על מותו מסרטן של רואה חשבון חרוץ ומצליח בן 27, שעבד בחברה ידועה. זמן קצר לאחר מכן, פרסמה החברה את הודעה רשמית על מותו, בד בבד עם הצהרתה לקדם את המודעות לאיזון בריא בין עבודה לחיים פרטיים. גולשים שחשו הזדהות עם אורח חייו התובעני של העובד הביעו את תסכולם: "לאכול בעבודה ארוחת צהריים בחיפזון ולפעמים אפילו בלי להפסיק את העבודה – זוהי ודאי סיבה מספקת לחלות במשהו. מה הפלא?" עמיתו של רואה החשבון העיד כי כאשר האחרון הגיע לחברה הוא היה שמנמן ומלא חיים, עם הזמן הלך ורזה, עד ששלוש שנים מאוחר יותר היה גרום כשלד.

    גולש מתוסכל אחר פרסם הודעה במיקרו-בלוג שלו: "המניה שלי הפסידה, אני עדיין חייב 900 אלף על המשכנתא, הבוס ממשיך לקצץ במשכורת, אני לובש רק חיקויים של מותגים, באוכל שלי יש כימיקלים, ובממשלה השחיתות חוגגת". המצב לא נעצר באנשי הצווארון הלבן; איכרים קשי יום מוכרים את מרכולתם ברווחים זעומים, סטודנטים מתחרים על משרות בשוק העבודה או על מקומות בתארים מתקדמים, הורים חרדים להשכלת ילדיהם, מנהלים דואגים לתפקוד מחלקתם ואנשים מן השורה חוששים שמא חסכונותיהם ישחקו נוכח עליית המחירים.

    פסיכולוגים מאמינים שהתפתחותה המואצת של סין והחידושים שהביאו איתה הקידמה, הם הסיבות העיקריות לתופעות הלחץ והחרדה. כניסת הטלפון הסלולרי לשגרת החיים היא דוגמא טובה לכך. סקר שנערך בסין הראה כי ל-66% מהאנשים נטייה לנוֹמוֹפוֹביה – חרדה כאשר המכשיר הסלולרי שלהם לא נמצא בקרבתם. באופן כללי, הופעתם של מכשירים אלקטרונים וגאדג'טים, שהולכים והופכים זמינים וזולים יותר ויותר, גוזלים זמן רב, מבודדים אנשים מסביבתם ויוצרים אורח חיים מנוכר בחברה הסינית.

    העבודה היא חיינו?

    "המצב הנפשי החברתי" היה יציב בסין עד לשנות ה-80. מבנה החברה הישן איפשר לאנשים לחיות אורח חיים בטוח. לאחר הרפורמות של שנות ה-90 והקידמה שהגיעה בעקבותיהן כמו גם שפע ההזדמנויות החדשות והפערים החברתיים שגדלו בגינם, החלו להווצר סדקים בתחושת הבטחון האישית שהתמצקו לכדי סוגיה בתודעה החברתית. עד כמה עמוק יותירו את חותמם התמורות של ההתפתחות הכלכלית המהירה וההמולה שמביאה איתה הקידמה על החברה הסינית – זאת רק ימים יגידו.