טקסים טיבטיים בנוף הררי קסום

מאת: Xinhua News Agency , תרגום: קובי לוי
  • לאנגמוּסְה (Langmusi, בסינית: 郎木寺, "מנזר לאנגמוּ") הוא שם של מנזר וכפר באותו שם הממוקמים ממש על הגבול בין מחוז גאנסו ומחוז סצ'ואן, 90 ק"מ דרומית לעיירה לוּצ'וּ' שבדרום מחוז גאנסו. הכפר והמנזרים שבתוכו שוכנים בעמק מרהיב מוקף הרים ושופע נחלים קטנים. המיקום המרוחק של הכפר הפך אותו למין פינה נשכחת בין שני המחוזות הגדולים החביבה במיוחד על התרמילאים. כיום פועלים בכפר כמה מנזרים וביקור במקום הוא הזדמנות נדירה לצפות בטקסים מסורתיים של הבודהיזם הטיבטי על רקע נוף הררי עוצר נשימה, גם בלי להרחיק עד לטיבט עצמה. לאנגמוסה מאפשרת הצצה אל החיים הפשוטים של תושבי הכפר, וגם לא בעת הלצאת לטיוליים רגליים או טיולי סוסים בטבע הפראי שמסביב.

    לאנגמוסה בחורף

    ההרים המקיפים את המנזרים בלאנגמוסה מזכירים מעט את הכובעים של הנזירים החיים בהם. הצוק מאבן החול האדומה הנישא ממזרח לכפר ופסגות האבן המיתמרות ממערבו יוצרות נוף הררי משונן, תלול ודרמטי. קומפלקס המנזרים המנצנץ ובתי המגורים הפזורים בחן ברחבי הכפר חבויים בתוככי האורנים והברושים העתיקים. יערות האורנים העבותים שלמרגלות ההרים מתאפיינים בצבע ירוק עז. בגן העדן הקטן הזה, אפשר להרגיש את רוח האלים ולהתקרב אל היופי הטהור והראשוני ביותר של החיים.

    פירוש המילה לָאנְגמוּ בטיבטית הוא "פיה". באחת המערות שבהרים יש אבן הדומה דמיון מדהים לנערה יפהפיה. המקומיים מאמינים שזוהי פיה שהתאבנה, ומכאן שם המקום. מבחינה מנהלית, הכפר הקטן מחולק בין שני מחוזות – החלק הצפוני, הכפוף למחוז גאנסו, מכונה "לאנגמוסה" ואילו החלק הדרומי, הכפוף למחוז סצ'ואן, מכונה "נאמוּסְה". לאמיתו של דבר, כאשר בודקים את פירוש המילים "לאנגמו" ו"נאמו" בטיבטית, אפשר להיווכח על נקל שמדובר באותו שם, והתעתיק למילים שונות בסינית נועד אך ורק להבחין בין שני האזורים המנהליים.


    גן העדן הקסום

    כל מי שנדבק בחיידק הטיולים בוודאי נקשר למקום מסוים במהלך מסעותיו. יש הנקשרים לכפר קטן ומרוחק ויש הנקשרים לאזור הררי פראי ונידח.

    במסעי בדרום מחוז גאנסו בסתיו של השנה שעברה, התרוצצתי אמנם ממקום למקום, אבל בזמן הקצר שטיילתי שם נשביתי בקסמי הנוף והתרבות המקומיים, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחזור ללאנגמוסה בחורף. כשראיתי את הנוף היוצא מן הכלל, את התושבים הטיבטים הצנועים והפשוטים וכששמעתי על על הפסטיבלים הבודהיסטיים שנערכים כאן בחודש הראשון של השנה הירחית, עמדתי לפני פסל הבודהא ונדרתי שעוד אחזור. לכן בראשית השנה הסינית החדשה נשאתי תרמיל על גבי ובלב מלא ציפיות יצאתי לשוטט שוב בפיסת גן העדן הזו ולחוות את החורף המושלג.

    צופים בטקס שיזוף הבודהא מהגבעה

    הכפר לאנגמוסה שוכן באוכף ההר. גלגלי התפילה הבודהיסטיים והצבאים הזהובים הניצבים על גגות המנזרים מצנצים תחת קרני השמש, ויחד עם הנזירים והתושבים השלווים יוצרים יחדיו נוף מופלא של עולם בודהיסטי. כשנכנסים לכפר העתיק של לאנגמוסה, מייד מרגישים בקדושה ובמיסתורין המהולים בתחושת חופש ורוגע. השמש של הרמה הטיבטית תמיד בוהקת וקרניה מתערבבות עם ריח העשן הסמיך שנפלט מהמנזרים, ואלה שוטפים את הכפר כולו. הדרכים העקלקלות המובילות אל המנזרים מלאות ברועים מן הערבות אשר משתטחים אל הקרקע עם כל צעד ומשתחווים, ותרמילאים מכל העולם מצלמים בלי הפסקה את הנוף הטבעי האנושי הייחודי של הכפר הקטן אשר יושב במרומי הרמה הטיבטית.

    המנזרים ניצבים בשקט בין ההרים המקיפים אותם, ודגלי התפילה המתעופפים ברוח מפיצים אווירה דתית מובהקת. המאמינים האדוקים באים הנה להשתטח ארצה בהשתחוות ולסובב את גלגלי התפילה. בסיבובם מסלקים גלגלי התפילה את קשיי העולם הזה ומחזירים את האושר של העולם הבא. מי שהלכו לעולמם נקברים בקבורת שמים בתל שמאחורי מקדש סָאיצְ'ה וממתינים לנשרים שישאו את נשמתם אל גן העדן. לאנגמוסה היא פסיפס של הסביבה הגיאוגרפית הייחודית, נוף ההרים והנחלים המרהיב והמנהגים העממיים של המקומיים. התושבים בני שלושת הלאומים – האנים, טיבטים ומוסלמים – מכבסים את בגדיהם ושואבים מים על גדת נחל הדרקון הלבן שחוצה את הכפר, שואפים אוויר צלול ומעבירים את ימיהם בשקט ובשלווה.


    חג שיזוף הבודהא – הפסטיבל הגדול של לאנגמוסה

    בפעם הראשונה שרגלי דרכה כאן, שמעתי שלאנגמוסה הכי פעילה בחודש הראשון של השנה הירחית. ב-13 בחודש הראשון בכל שנה, הרועים הטיבטים המקומיים עורכים בלאנגמוסה פסטיבל דתי בודהיסטי מסורתי, מפואר וחגיגי – זהו חג שיזוף הבודהא. שמו של החג, שעשוי להישמע מוזר מעט לאזניים זרות, נובע מכך שדמות הבודהא העצומה מוצאת החוצה מן המנזר ומוצבת מול קרני השמש.

    שמו הרשמי של החג הוא בעצם "לשאת מבט אל הבודהא", ו"שיזוף הבודהא" הוא הכינוי העממי שלו. הטיבטים עולים לרגל מקושטים בבגדים מהודרים מצוידים בקציר השנתי שלהם ומקיימים ביניהם סחר חליפין בקנה מידה קטן. פרט לבודהא הענק שמוצא החוצה לשיזוף בשמש, נערכות פעילויות בודהיסטיות אחרות כגון קריאה ודיון בסוטרות, סיאנסים, הדלקת נרות מחמאת יאק והצגת תשמישי הקדושה שבמנזר. אולם מבין כל הפעילויות החשובה והמפוארת ביותר היא שיזוף הבודהא, והיא הסיבה שחזרתי לכאן. באותו יום עם שחר, הנזירים מצחצחים את הרחבה שבה משזפים את הבודהא ועורכים את הטקסים, וטיבטים ממחוזות קרובים ורחוקים לא נרתעים מהשלגים וממזג האוויר הסוער ופוקדים את המקום בהמוניהם.

    ב-13 בחודש הראשון, סוף סוף מוציאים את הבודהא לשיזוף בשמש! קמתי מהמיטה השכם בבוקר. יום יפה היום וכולם בלא יוצא מן הכלל – אבות המנזרים, הנזירים, העולים לרגל והמטיילים – נראים עסוקים ומרוגשים. תחילה משוטטים סביב המנזר, ואחר כך מטפסים על המדרון הקרוב, וכל אחד מוצא לעצמו את המקום האידיאלי לצפייה ולצילום ומחכה בשקט לבואו של הרגע הקדוש הזה.

    למרגלות ההר נשמעת המולה – הטקס התחיל! כדי לראות ולהרגיש עוד יותר מקרוב, רצתי שוב אל מרגלות המדרון במרדף אחר ה"כוח" הנושא את הבודהא המשתזף. בכל מקום שאליו הגיעה דמות הבודהא, המאמינים הטיבטים כרעו ברך והתשתחוו. רבים החלו ללכת בעקבות הבודהא, והכוח הנושא את הבודהא הלך והתעצם, והפך בהדרגה לדרקון אנושי.רק כשעקבתי אחרי הנזירים הבודהיסטיים שנשאו את הבודהא הבנתי שהבודהא הוא בעצם טַאנְגקָה עצומת ממדים ומרהיבה ביופיה. טאנגקה היא רקמה או ציור מגילה צבעוני של איקונות בודהיסטיות. לטאנגקה שלל צורות וסוגים, אך בכולם משתמשים בצבעים טבעיים כטורקיז, אלמוג וזהב. אפשר לצייר את הטאנגקה על מגילה מנייר, מבד, ממשי או מצמר. הצבע נותר כמו חדש לאורך כל השנה ולעולם אינו דוהה. ברגע שפורסים את הטאנגקה, הטיבטים שעומדים לפני הבודהא כורעים ברך בזה אחר זה ומשתחווים ארצה

    פתיתי השלג שהתעופפו באוויר הלכו וגדלו, ונדמה היה שהיושב במרומים רוצה להוכיח באמצעות השלג את טוהר האל. וכך, בעודי משוטט בין עולי הרגל הטיבטים, היה נדמה לי כאילו חציתי את מחסום הזמן והמרחב. עמדתי למרגלות מדרון הניצב לפני היכל כתבי הקודש הבודהיסטיים, נשאתי את עיניי מעלה והתבוננתי בפני המאמינים, עורם הכהה דהה על רקע הערבות רחבות הידיים והשמים האינסופיים. כשראיתי שני ילדים טיבטים חמודים תחת אחד הגגות, שלבשו את התלבושת האחידה של בית הספר מתחת לגלימה הטיבטית העבה, הבנתי שגם החינוך המודרני אינו יכול להתנתק מהמסורת העממית. אחד הילדים הטיבטים, אפו מלא נזלת, חיבק את אימו בחוזקה והביט מרחוק בפנים יראות בבודהא העצום. איני יודע אם הוא מבין מה משמעות שיזוף הבודהא, אבל אולי הוא יכול להרגיש טוב מאיתנו את יראת הכבוד שעטפה את האירוע. הבטתי שוב בפני הטיבטים הלבושים בגדים חגיגים מכף רגל ועד ראש, שופעים אושר ושביעות רצון. אולי שיזוף הבודהא הוא לא רק טקס פולחני, אלא גם החג החשוב ביותר של הטיבטים, וגם – במידה מסוימת – החג שלנו.

    מידע שימושי

    הגעה: אל לאנגמוסה אפשר להגיע מצפון או מדרום. מצפון אפשר להגיע דרך העיירה סְיָה-הֶה (או שיאחה, Xiahe, בסינית: 夏河), אחד המרכזיים הטיבטיים הגדולים מחוץ למחוז האוטונומי של טיבט. השכרת מיניוואן (עם נהג) מסיה-הה תעלה כ-300 יואן והנסיעה תיארך כ-6 שעות בכביש שמצבו טוב יחסית. אם תחפצו לנסוע בתחבורה ציבורית, יש להגיע ראשית מסיה-הה או מבירת מחוז גאנסו לאנג'וֹאוּ (Lanzhou, בסינית: 兰州) אל העיירה הֶה-דזואו (Hezuo, בסינית: 合作, כדאי מאוד לתפוס את האוטובוס הראשון ביום!), ושם להחליף לאוטובוס לדזיוגה (בסינית: Ruo'ergai 若尔盖) או לטֶווּ (בסינית: Diebu, 迭部). יש לבקש מן הנהג לעצור על הצומת ללאנגמוסה, ומשם להמשיך ברגל או עם אופנוען שיקח אתכם את שני הקילומטרים הנותרים עד לכפר תמורת כמה יואנים. מדרום אפשר להגיע באוטובוס מדזויגה שבצפון סצ'ואן אל הה-דזואו. אל דזויגה אפשר להגיע באוטובוס מבירת סצ'ואן צ'נגדו או מסונגפאן (Songpan, בסינית: 松潘), עיירה גדולה יחסית בצפון המחוז. בשל שיטת התעתיק של הסינית לאותיות לטיניות, רבים מהתרמילאים הזרים טועים בהגיית שמו של הכפר ומכנים אותו לאנגמוסי, אך שימו לב כי יש להגות לַאנְגְמוּסְה.

    לינה: בלאנגמוסה כמה בתי הארחה: מלון לאנגמוסה, מלון הדרקון הלבן (Bailong) ואכסניית נוער. המחיר נע בדרך כלל סביב 15-20 יואן למיטה. בחגים ובחופשות המחיר עשוי לעלות במקצת.

    אוכל: במסעדה המפורסמת של לאנגמוסה – הקפה של לישָה – מגישה לישה אוכל סיני ומערבי לתיירים ולתרמילאים המגיעים ללאנגמוסה מסין ומכל העולם. המסעדה עברה אל הגשר הקטן המוביל אל החלק הצפוני של הכפר. אחר הצהרים לישה מגישה במקום פאי תפוחים ועוגת שוקולד. בעונת התיירות ייתכן שהמקום יהיה עמוס. חוץ מהקפה של לישה, יש עוד כמה מסעדות קטנות המגישות אוכל סצ'ואני ואוכל מוסלמי במחירים סבירים.

    הקפה של לישה

    כרטיסי כניסה: מנזר לאנגמו (בצד של מחוז גאנסו) - 10 יואן ; מנזר גרדי (בצד של מחוז סצ'ואן) - 13 יואן (10 יואן אם לא נכנסים אל היכל הסוטרות); תל קבורת השמים - 10 יואן.

    מזג אוויר: לאנגמוסה יושבת בגובה של 3600 מטרים מעל פני הים, וכל פעם שמטפסים במדרגות מתחילים להתנשף. בערב הראשון בדרך כלל חשים כאב ראש קל, ואח"כ זה עובר, ועל פי רוב אין סכנה לפתח מחלת גבהים. מזג האוויר קר מאוד והרוח בהרים חזקה מאוד, ולכן גם אם נוסעים בקיץ יש להצטייד במעיל, כי בבקרים ובערבים די קריר. אם נוסעים בחורף, יש להצטייד בלבוש חם מאוד, וחובה לקחת כובע וכפפות.

    המלצות נוספות: חובה לבקר במנזר סאיצְה בצד של גאנסו ואילו על מנזר גרדי בצד הסצ'ואני אפשר לוותר. מומלץ ללכת לטייל במערת הפיה, במעיין הדרקון הלבן ובערוץ הנחל הגדול הסמוכים לכפר. אפשר לטפס על הגבעה בצד הסצ'ואני ולצפות בכל הכפר מלמעלה. תל קבורת השמים הוא אתר חובה, במיוחד אם נערך בלאנגמוסה טקס קבורה מסורתי באותו יום שאתם שוהים שם. אם יש לכם זמן, מומלץ בחום ללכת לרחוץ במעיינות החמים של טֶווּ – זה כיף גדול. החודש הראשון בשנה הסינית יתחיל השנה (2010) באמצע פברואר, ובמהלכו ייחגג פסטיבל שיזוף הבודהא. קבורות שמים נערכות בלאנגמוסה כל אימת שאחד מתושבי הכפר הולך לעולמו – אם אתם הולכים לצפות בטקס כזה על הגבעה, שמרו על התנהגות מאופקת ומכובדת, במיוחד בכל הקשור לצילומים.