טורפאן – ארץ האש

מאת: China Radio International, תרגום: סו ג'יה, ליאת סוזנה

  • טוּרְפָּאן, או בהגייתה הסינית טוּ לוּ פָאן (Turpan, בסינית: 吐鲁番), שוכנת למרגלות הרי טיין שאן במזרח מחוז סינג'יאנג, 155 מטרים מתחת לפני הים. פירושו המילולי של שם העיר בשפה האויגורית הוא: "המקום הנמוך ביותר", ואכן טורפאן שוכנת בנקודה הנמוכה ביותר בסין ובעולם כולו, אחרי ים המלח.

    במרוצת השנים דבקו בטורפאן שמות וכינויים רבים, כמו "ארץ האש", "מולדת הענבים", "האדמה הפוריה", כולם מרמזים על הטבע והנופים בהם התברכה. אוכלוסיתה של טורפאן מונה 250 אלף איש והיא מורכבת מ-24 קבוצות אתניות שונות, למעלה מ-70% מתושביה הם בני הקבוצה האויגורית. בטורפאן 152 ימי קיץ בשנה, מתוכם לפחות 28 ימים עם טמפרטורות של מעל 50 מעלות.

    על אף שמדובר במקום החם ביותר בסין, טורפאן היא נווה מדבר ירוק וציורי, עתיר כרמי גפנים שמעניקים לסביבה צל וקרירות נעימה ומרעננת גם בימים הלוהטים של השנה.

    מסורת גידול הגפנים בטורפאן החלה לפני למעלה מ-2,000 שנה ורבים מהתיירים מגיעים למקום במיוחד במטרה להתענג על טעמם הנפלא של ענבים טריים מעשרות סוגים שונים שזה אך נקטפו מהגפן או על זה של הצימוקים שיובשו במקום.

    התנאים היבשים ושטופי השמש המאפיינים את האזור יוצרים תנאי גידול אידיאליים להפקת ענבים איכותיים ועשירים בסוכר. המים הנחוצים לגידול "הענבים הטעימים ביותר בסין", כמו גם למלונים והאבטיחים המשובחים של האזור, מגיעים מהקרחונים העצומים המעטרים את פסגותיו של רכס "ההרים השמיימיים" (טיין-שאן), באמצעות מאות "קארזים" - נקבות מים חפורות מתחת לפני הקרקע, אשר מובילות אותם אל המערכת החקלאית של האזור.

    בדומה לערים רבות במחוז סינג'יאנג, גם טורפאן שימשה בעבר כאחת התחנות החשובות לאורכה של דרך המשי. היא היתה בסיס אסטרטגי וכלכלי וגשר לחילופי תרבויות, דתות ומנהגים לשיירות על נתיבי המסחר הקדומים. את סיפורה המרתק של טורפאן לוחשים הנופים הפראיים והשרידים ההיסטוריים המפוארים שנשתמרו במקום.

    ההרים הבוערים (Huoyan Shan, בסינית: 火焰山)

    רכס ההרים הבוערים (באויגורית: "ההרים האדומים") שוכן כעשרה ק"מ צפון-מזרחית לטורפאן. הרכס נמתח לאורך של 98 ק"מ ממזרח למערב ורוחבו ההמוצע כ-9 ק"מ. לא מדובר ברכס גבוה במיוחד - הפסגה הגבוהה ביותר היא בגובה של 831 מטרים, אך בהחלט באחד הרכסים היותר מעניינים שיש לסין להציע. ההרים הבוערים, כפי ששמם מרמז, יושבים בנקודה החמה ביותר בסין, כשבקיץ טמפרטורת פני-שטח המירבית מגיעה ל-70 מעלות. ההרים עשויים ממשטחי סלע של אבן חול אדומה מעוטרים בסדקי שבירה עמוקים לכל אורכם ובימים החמים של עונת הקיץ, תחת להט השמש הקודחת, נדמה כאילו לשונות אש אדירות בוקעות מפסגת הרכס וגולשות מטה לאורך מורדותיו כמו גלי ים סוערים ששוטפים את כל הנקרה בדרכם.

    האגדה האויגורית מספרת כי בעבר חי לו בהרי טיין-שאן דרקון ענק ואכזרי שנהג לטרוף ילדים קטנים. גיבור אויגורי מקומי החליט לצאת ולהיחלם בו ולאחר מאבק שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות הצליח להכניע את הדרקון וחרץ 8 חתכים בגופו בעזרת חרבו. שיירי גוויתו המדממת של הדרקון הפכו להרים הבוערים ושמונת החתכים הפכו לשמונת העמקים של הרכס, ביניהם גם עמק הגפנים המפורסם.

    לפי האגדה הסינית, מלך הקופים התפרע במטבח שבשמיים ובעט בתנור בו נהגו לייצר גלולות של חיי נצח. מתוך התנור בשמיים נפלו גחלים בוערים ונחתו ממש במרכזו של אגן טורפאן, במקום בו יושבים היום ההרים הבוערים.

    ההרים הוזכרו ביצירת המופת המיתולוגית "המסע למערב" שנכתבה במאה ה-16 ומספרת את סיפור מסעם של הנזיר הבודהיסטי סוּ'אן דזָאנְג ושלושת תלמידיו - הקוף סוּן ווּ-קוּנְג, החזרזיר ג'וּ בָּה-גְ'יה ונזיר החול. הארבעה עשו דרכם להודו במטרה להביא את כתבי הקודש הבודהיסטיים לסין. במהלך מסעם מגיעים הארבעה להרים הבוערים וסוּן ווּ-קוּנְג מנסה לכבות את להבות האש המרקדות על גבי ההרים בעזרת מניפה מענף דקל, על מנת שאלה יוכלו לחצות אותם. הוא מצליח לבסוף לאחר 3 נסיונות.

    רכס ההרים נוצר למעשה כתוצאה מהתנגשות חזיתית בין הלוח הטקטוני ההודי עם הלוח האירואסייתי והתרוממות הקרקע שבאה בעקבותיה, שהיו אחראים להיווצרותו של רכס הרי ההימליה לפני 50 מיליון שנה בקרוב.

    על אף שההרים עצמם עומדים חשופים לגמרי מצמחייה, העמקים עצמם פוריים עם פלגי מים ומעיינות, וניתן לתפוס בהם מחסה מהחום היוקד וליהנות מצל נעים וקריר יחסית. ב"עמק הגפנים" אינספור כרמים בהם גדלים זני ענבים לבנים. ניתן לקחת חלק בקטיף הענבים, לסייר בחדרי ייבוש הצימוקים, או סתם לרבוץ באחת מסוכות הגפנים הפזורות בכל מקום, להתענג על טעמם המרענן של הענבים והצימוקים, ליהנות מהאוויר המלטף ולהתרגש מהניחוחות המשכרים.

    מומלץ לבקר במקום במהלך פסטיבל הענבים שחל מדי שנה בחודש אוגוסט. מדובר בחוויה ייחודית שופעת בפעילויות תרבות ומופעי פולקלור של האויגורים המקומיים.

    הכניסה לעמק הענבים: 60 יואן, שעות הפתיחה: מ-21 באפריל עד 20 באוקטובר 08:00- 20:00, יתר חודשי השנה 10:00-18:30

    הכניסה להרים הבוערים: 20 יואן, שעות פתיחה: 10:00- 19:00

    עתיקות גאוצ'אנג (Gaochang Gucheng, בסינית: 高昌故城)

    שרידיה של העיר הקדומה גאוצ'אנג שוכנים למרגלות רכס ההרים הבוערים, מרחק של 45 ק"מ מזרחית מטורפאן. עמוק בתוך הדממה האינסופית של מדבר גובי, עומדות החורבות, עדות דוממת וזכרון לחיים הענפים שהיו במקום לפני למעלה מ-2,000 שנה.

    גאוצ'אנג הוקמה במאה ה-1 לפנה"ס, בתקופת שושלת האן המזרחית, כמעין מצודה צבאית בה שהה חיל-המצב שתפקידו היה להגן על גבולות הקיסרות. במרוצת השנים קיבלה העיר שמות רבים, כגון קארה-קוחה, קוצ'ו ועיר המלכים.

    עתיקות גאוצ'אנג

    במאה ה-14 לספירה הושמדה העיר במהלך הקרבות בין תושביה האויגורים לבין חיילי צבאותיו של ג'ינגס-חאן. מה שנותר ממנה – בעיקר חלקים מהחומה שהקיפה אותה ושרידיהם של שני מקדשים - הצליח באורח-פלא לשרוד את מבחן הזמן.

    שעות פתיחה: 8:00- 17:00 כרטיס כניסה: 20 יואן

    עתיקות ג'יאו-הֶה (Jiaohe Gucheng, בסינית: 交河故城)

    העיר הקדומה ג'יאו-הה (באויגורית: "יארקוטו", Yarkhoto) שוכנת בעמק יארנאז, 10 ק"מ מערבית מטורפאן. כמו עלה בודד של עץ הערבה, מרחפת לה העיר בין שני נהרות (ומכאן שמה שפירושו המילולי: המקום בו נהרות נפגשים"), תלויה על צוק בגובה של 30 מטרים בקירוב מעל פני האדמה.

    עתיקות ג'יאו-הה ממבט מלמעלה

    העיר הוקמה לפני כ-2,300 שנה, בדומה לגאוצ'אנג, כעיר חיל מצב, ובשיא פריחתה מנתה אוכלוסיתה למעלה מ-7,000 תושבים.

    במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה עברה השליטה בעיר מיד ליד עד שהיא ננטשה לגמרי בתחילת המאה ה-14. הודות לתנאי היובש הקיצוניים באזור הצליחו רבים מהמבנים בעיר לשרוד, אם כי לא בשלמותם.

    שלושה מאפיינים מבדילים את ג'יאו-הה מערים עתיקות אחרות – היא אינה מוקפת חומה, יש לה שני שערים בלבד (השער הדרומי שנחרב לחלוטין והשער המזרחי) וכל בתיה עשויים לבני בוץ ואדמה, ללא כל שימוש בעץ.

    השדרה המרכזית של העיר חילקה אותה לשלושה רבעים שונים – באחד התגוררו פשוטי העם וחיילים, בשני ישבו המקדשים והמנזרים ובשלישי אנשי השכבה האריסטוקרטית. אחד המבנים שהשתמר בצורה הטובה ביותר הוא מקדש בודהיסטי (מקדש ג'יאו-הה) המתפרש על פני תא שטח של 5,000 מטרים רבועים.

    כרטיס כניסה: 40 יואן שעות פתיחה: 9:00-18:00

    אגם איי-דינג (Aiding Hu, בסינית: 艾丁湖)

    אגם איידינג, שמשמעות שמו באויגורית הוא "אגם אור הירח", הוא ימת מלח השוכנת 154 מטרים מתחת לפני הים. הימה נוצרה לפני 250 מיליון שנה ועד לפני כעשרת אלפים שנה היתה אגם מים מתוקים. עם השנים האגם התעמק והצטמצם וברגע שהוא ניתק ממקורות מימיו החלו לשקוע לתוכו מינרלים שמקורם בסחף שהגיע מהיבשה.

    ימת איי-דינג

    האגם מתפרס על פני שטח של 22 קמ"ר ברוחב של 40 ק"מ ממזרח למערב. הוא מחולק לשלושה חלקים – הרצועה החיצונית מורכבת ממניפות סחף מרהיבות, הרצועה השניה מביצות מלח ובפנים האגם שכבת מים עשירה בגבישי מלח צחורים.

    בנוסף לנופי הטבע הפראיים המקיפים את האגם, ישנם גם תלי ערים קדומות, זכר לעבר שוקק חיים, שנעלם מן העולם ולא ישוב עוד.

    האגם ממוקם כ-50 ק"מ מהעיר טורפאן. כרטיס הכניסה הוא 5 יואן ושעות הפתיחה: 8:00-16:00.

    מגדל ההנצחה מינרט אמין

    אתרים נוספים בטורפאן וסביבותיה כוללים גם את מערות אלף הבודהות (באויגורית: "בוזיקליקה", Bizalkik) , הקברים העתיקים אסטאנה-קרקוחה (בסינית: 阿斯塔那-哈拉和卓古墓), בו קבורים תושביה של העיר גאוצ'אנג, ומינרט אמין, הידוע גם בשם מגדל סוּ גונג (בסינית:苏公塔) מגדל ההנצחה המוסלמי היחידי בסין כולה, שהוקם בשנת 1777 לזכרו של גיבור אויגורי מקומי בשם אמין חוג'ה.

    בוזיקליקה: מערות אלף הבודהות

    עוד אסור לפספס את שוק הלילה של טורפאן, בו ניתן להביט מקרוב בסגנון החיים האויגורי ולטעום משפע המאכלים המקומיים, כמו גם ביקור בקארז (Karez, בסינית:坎儿井), מערכת ההשקיה המשתרעת על פני 2,500 ק"מ מתחת לפני אדמת טורפאן. מערכת זו מכונה בשם "החומה התת-קרקעית הגדולה" והיא למעשה מקור החיים של העיר.

    הקארז: "החומה התת-קרקעית הגדולה", מערכת ההשקייה שמעניקה חיים לאגן טורפאן

    מדובר במערכת השקיה קדומה שמקורה ככל הנראה בפרס, המורכבת ממאות מנהרות ונקבות שלאורכן נחפרו בארות אנכיות וצרות אשר שימשו לשאיבת המים. המים המגיעים מפסגותיו המושלגות של רכס טיין-שאן מחלחלים אל תוך המנהרות התת-קרקעיות ומנותבים לעבר אגן טורפאן באופן המונע את התאיידותם. מערכת זו משמשת את תושבי המקום גם כיום והיא אף מספקת להם מפלט קר ומרענן בימי הקיץ שכן ניתן להיכנס אל תוך החללים התת-קרקעיים, לשהות בתוכם ולהתאושש מעט מהחום היוקד ששורר בחוץ.

    טורפאן שוכנת במרחק של 187 ק"מ דרום-מזרחית לאורומוצ'י, בירת מחוז סינג'יאנג, מרחק של כשעתיים וחצי ברכבת. אחת לשבוע יוצאת טיסה מאורומצ'י לטורפאן.

    משרע הטמפרטורות העונתי בטורפאן הוא קיצוני – כ-50 מעלות בממוצע בעונת הקיץ ו-40 מעלות מתחת לאפס בחורף. על אף החום הכבד, החודשים המומצלים לביקור במקום הם יוני-אוגוסט, אז ניתן ליהנות משלל פירות הקיץ שגדלים בעיר. כרטיסים והסעות לכל אחד מהאתרים ניתן להסדיר בסוכנויות הנסיעות בעיר או להתעניין במלון בו אתם שוהים.