זכרונות מסין החדשה: ישראל אפשטיין

מאת: China Radio International, תרגום: רן בולדור, עריכה: עמית אלעזר
  • ישראל אפשטיין נולד בשנת 1915 בוורשה, שהייתה נתונה באותם ימים לשלטון האימפריה הרוסית. אביו נכלא באשמת השתייכות ל"איגוד הפועלים היהודים" והתנגדות לשלטון הצאר ברוסיה, ואילו אמו נשלחה לגלות בסיביר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסע אביו לשליחות עסקית ביפן. כאשר החל הצבא הגרמני להתקרב לעבר וארשה, עברו ישראל ואמו ליפן. כעבור שנתיים שמו פעמיהם השלושה לחרבין שבצפון סין. אולם, הם נאלצו להימלט דרומה לעיר טיינג'ין, לאחר שהמוני פליטים של הצבא הלבן, נאמן הצאר, הגיעו לעיר והביאו עימם את גלי האנטישמיות מרוסיה.

    ישראל העביר את תקופת לימודיו בתיכון שנוהל על ידי אנגלים ובשיטת לימוד אנגלית, אך אביו דרבן אותו ללמוד את התרבות הסינית, משום שהאמין שיהודים לא חייבים להמשיך ולחיות בהתאם לגינוני התרבות האירופית. תחת ההשפעה של מחשבתו הפלורליסטית של אביו, סיים ישראל את התיכון בגיל 15 והחל מיד לעבוד ככתב של העיתון "Peking & Tianjin Times".

    באותו זמן, יהודי רוסיה שהתגוררו בטיינג'ין נהגו להתאסף לעיתים קרובות במועדון מיוחד ליהודים. באותם מפגשים ניתן היה לעיין בעיתונים מקומיים וזרים ולהאזין לשידורי רדיו מאירופה. באחת הפעמים, נחשף אפשטיין לתורתו הכלכלית-פוליטית של קארל מרקס מפי מרצה לשעבר באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה.

    בסוף שנת 1933 הנהלת העיתון שבו עבד אפשטיין ביקשה ממנו לכתוב ביקורת על הספר "Far Eastern Front", אחד מספריו של העיתונאי האמריקני הקומוניסט, אדגר סנואו. אפשטיין התרשם עמוקות מתוכן הספר, והחליט לנסוע לבייג'ין כדי להיפגש עם סנואו. חרף פערי הגילאים ביניהם, הפכו השניים לחברים טובים וניצלו אף את סופי השבוע על מנת להיפגש ולשוחח. החברות שנוצרה בין השניים השפיעה עמוקות על דרכו של אפשטיין.

    מאבק בפלישה היפנית

    בשנת 1937 התלקחה במלוא עוזה המלחמה הסינית כנגד הפלישה היפנית. אפשטיין, שעבד באותו זמן ככתב סוכנות הידיעות האמריקנית United Press בסין, נסע לסקר את המלחמה בשנחאי, נאנג'ינג, ווהאן, גואנג-ג'ואו וזירות לחימה נוספות ברחבי המדינה. ב-1938 הגיע לטאי-אר-ג'ואנג, שם התחולל קרב גדול בין יפן לסין, אשר הסתיים לראשונה בנסיגה יפנית. אפשטיין נסע ללונדון ב-1939, שם השלים את ספרו הראשון "The People's War", שבו הציג בפני העולם את טבעה האמיתי של ההתנגדות הסינית האמיצה לפלישה היפנית. במהלך המלחמה, אף סייעו אפשטיין וחברו אדגר סנואו למאמץ המלחמתי.

    אפשטיין ואשתו בשנת 1934

    במאי 1937, אחת ממנהיגות הקומוניסטים, אשתו של ג'ואו אנלאי, דנג יינג-צ'או, הגיעה לבייג'ין על מנת לקבל טיפול נגד מחלת השחפת. הצבא היפני התבצר בינתיים סביב בייג'ין, וביולי פרץ הקרב המפורסם על גשר מרקו פולו, שסימן את תחילתה של מלחמת סין-יפן השנייה. סנואו ליווה באופן אישי את דנג לטיינג'ין, שנכבשה עד אז על ידי היפנים. השניים חברו שם לאפשטיין, שסייע להם לחזור לעיר סיאן, שלא הייתה נתונה לכיבוש זר.

    בזמן שהותו בגואנג-ג'ואו בשנת 1938, פגש אפשטיין את אשתו של סון יאטסן, סונג צ'ינג-לינג, אותה העריץ מזה זמן רב. סונג הציעה לאפשטיין להקדיש עצמו בזמן המלחמה להגשת סיוע רפואי וכן למערך ההסברה במסגרת "ברית ההגנה על סין". אפשטיין נטל על עצמו להקים מערך פרסום דו שבועי של ידיעות מתוך המלחמה המתחוללת בסין, במטרה לעורר את תמיכת הקהילה הבינלאומית.

    אפשטיין (קיצוני משמאל) עם חברי הוועד המרכזי של "ברית ההגנה על סין"

    במאי 1944 משלחת של כתבים סינים וזרים הצליחה לעבור את מחסומי המפלגה הלאומית (גואו-מין-דאנג) ולהגיע לשאנביי, מעוז המפלגה הקומוניסטית באותם הימים. אפשטיין זכה לראיין את מאו דזה-דונג, ג'ו דה, ג'ואו אנלאי ומנהיגים נוספים של המפלגה, ופרסם יותר מתריסר כתבות במספר עיתונים בינלאומיים המגוללים את ההתנגדות שניהלו מנהיגי המפלגה נגד היפנים.

    בין השנים 1951-1945 חי אפשטיין בארה"ב, שם שימש עורך ראשי של סוכנות הידיעות "Allied Labor News". אשתו של אפשטיין, אלזי פיירפקס-צ'ולמלי, שנסעה איתו גם כן, עזרה להקים את הירחון "Far East Reporter". במהלך שהותם בארה"ב, הביעו השניים התנגדות נמרצת להתערבות אמריקנית בענייני הפנים של סין.

    בשנת 1951 נענו אפשטיין ואשתו לבקשתה של סונג צ'ינג-לינג לשוב לסין, על מנת לסייע להקים כתב עת סיני חדש בשפה האנגלית, "China Reconstructs", הידוע כיום בשם "China Daily". בחלוף כמה עשרות שנים, החל להתפרסם גם במהדורות באנגלית, סינית, צרפתית, ספרדית, ערבית ובמספר שפות נוספות.

    נשיא סין, הו ג'ינטאו, בביקור אצל אפשטיין בשנת 2005

    במהלך מהפכת התרבות (תקופה בה שרתה סין במערבולת של תוהו ובוהו פוליטי וחברתי בין השנים 1976-1966), הושלך אפשטיין לכלא על לא עוול בכפו, וריצה חמש שנות מאסר. בשנת 1973 טוהר שמו והוא חזר למשרתו ב-"China Daily", שם השקיע את מרצו בפרסום דיווחים לעולם על התמורות שחלו בסין החדשה.

    אחרי מותו של מאו ב-1976, החלה סין בהנהגתו של דנג סיאופינג בהשקתן של הרפורמות הכלכליות ומדיניות הדלת הפתוחה, צעדים ששינו ללא היכר את פניה של המדינה כולה. אפשטיין מונה לחבר קבוע בוועדה הפוליטית המייעצת (CPPCC), ולקח חלק פעיל בדיונים ובפעילויות פוליטיות במסגרתה. ב-1981 סונג צ'ינג-לינג, שכיהנה כראש "הברית להגנה על סין", הלכה לעולמה. אפשטיין, חברה הקרוב של סונג, תמך בהפיכתה של הברית ל"מוסד הרווחה הסיני" (China Welfare Institute), שפעיל כיום בתחום החינוך בסין. ב-1992 השלים את הביוגרפיה על קורות חייה של סונג, "Soong Qing Ling: A Great Woman in the Twentieth Century".

    ב-20 באפריל 1985 צוין יום הולדתו ה-70 של אפשטיין בטקס חגיגי בהיכל הגדול של העם בבייג'ין. במקום נכחו מנהיג סין דאז, דנג סיאופינג ובכירי מפלגה נוספים. אפשטיין עצמו ציין במקביל למעלה מ-50 שנות עשייה בסין.

    דנג סיאופינג (קיצוני משמאל) ובכירים נוספים בחגיגת יום הולדתו ה-70 של אפשטיין

    בשנת 2004, בגיל 89, השלים אפשטיין בנחישות אין קץ את האוטוביוגרפיה שלו תחת הכותרת "My China Eye: Memoirs of a Jew and a Journalist". שנה לאחר מכן, ב-26 במאי 2005 נפטר אפשטיין בן התשעים בבייג'ין.

    קברם של אפשטיין ואשתו

    אפשטיין נהג לומר: "במקום ובזמן שההיסטוריה הציבה אותי, אני חושב שאין דבר טוב ומשמעותי יותר ממה שחוויתי וזכיתי לראות במהלך המהפכה של העם הסיני".