התעלה הגדולה - האוטוסטרדה הקדומה

מאת: China Radio International, תרגום: תרצה ערב
  • ניצניה של התעלה הגדולה החלו כבר בתקופת האביב והסתיו. ג'י פוצ'אי, מלך מדינת וו הורה על חפירת תעלה ביאנג-ג'ואו, כדי לאפשר מעבר בין היאנגצה לנהר הואי. עד תקופת המדינות הלוחמות נחפרו כבר שתי תעלות, שחיברו בין היאנגצה, הנהר הצהוב ונהר הואי. במהלך השנים נחפרו תעלות נוספות על ידי שושלות שונות, אך אלה לא תפקדו כמערכת תעלות אחת.

    רק מאות שנים לאחר מכן, בתקופת שושלת סווי, הפכה התעלה לעורק תחבורה חשוב שאיפשר תחבורה בין הנהר הצהוב לנהר הוואי. במרכז מערכת תעלות אנכית זו הייתה לואויאנג, עיר הבירה של שושלת סווי. בשנת 587 נערכו מספר עבודות על היאנגצה, שם הקימו לראשונה סכרים שאיפשרו מעבר סירות בין גבהי מים שונים. כעשרים שנים מאוחר יותר, בשנת 604, יצא לדרכו הפרוייקט אדיר המימדים של שושלת סווי, שחיבר בין לואויאנג ליאנג-ג'ואו. מספרים כי הסיבה שנחפרה התעלה ליאנג-ג'ואו לא מסיבות כלכליות גרידא: קיסר סווי רצה להגיע ליאנג-ג'ואו כדי להתרשם מן הפרחים המיוחדים הגדלים במקום, ולכן הורה על חפירת התעלות. במהלך 6 שנות הבניה הועבדו בפרך כ-3 מיליון איש, אשר כחציים מתו מרעב ומאפיסת כוחות. אלה בנו מערכת תעלות שחיברה בין הנהרות החשובים וחיברה בין שתי הערים שאורכה עמד על כ-2000 ק"מ. הפרוייקט נחשב לבזבוז כספים אדיר והיה אחת הסיבות לנפילת השושלת.

    התעלה הגדולה ב- 1880

    בתקופת שושלת טאנג מעמדה של יאנג-ג'ואו האמיר והיא הפכה למרכז כלכלי ומסחרי חשוב. היא הייתה נקודת מעבר חשובה בין הדרום לצפון, ועברו דרכה אינספור סחורות בדרכם צפונה. בשושלת טאנג נחפרו אמנם מספר תעלות משניות שנועדו לקצר את זמן הנסיעה, אך לא נרשמו שינויים משמעותיים במבנה התעלות משושלת סווי.

    לאחר שנת 1128 נהרסה התעלה שמדרום לנהר הצהוב, לאחר שקיסר ג'ין החליט להחזיר את המים אל הנהר כדי להתגונן מפני הפולשים שהגיעו מהצפון. הרס המקטע והמלחמות הרבות באזור הנהר הצהוב הורידו מקרנה של התעלה והשימוש בה פסק.

    דווקא המונגולים, שחירבו מערכות השקיה וציוויליזציות ברחבי העולם, הם מי ששיפצו את התעלה הגדולה והחזירו אותה לשימוש. שושלת יואן המונגולית קבעה את בירתה בדה-דו, בייג'ין של היום, וחיברה אותה אל התעלה בצפון, ואילו בקצה הדרומי של התעלה חיברה את האנג-ג'ואו. המונגולים הפכו את מערכת התעלות מאופקית לאנכית, וקיצרו את אורכן הכולל של התעלות בכ-700 ק"מ. לתעלה בין בייג'ין להאנג-ג'ואו 7 מקטעים גאוגרפיים ואורכה כ-1,714 ק"מ:

    תעלת טונג-הה: מבייג'ין לטונג-ג'ואו, 82 ק"מ.התעלה הצפונית: מטונג-ג'ואו לטיינג'ין, 186 ק"מ. התעלה הדרומית: מטיינג'ין ללינצ'ינג, 400 ק"מ. תעלת לוי'ון: מלינצ'ינג עד טאי-אר-ג'ואנג, 500 ק"מ. התעלה המרכזית: מטאי-אר-ג'ואנג עד הואי-יין, 186 ק"מ. התעלה הפנימית: מהואי-יין עד גואה-ג'ואו, 180 ק"מ.התעלה שמדרום ליאנגצה: מג'ן-ג'יאנג עד להאנג-ג'ואו, 180 ק"מ.

    בשתי השושלות שקמו לאחר נפילת המונגולים, שושלות ג'ין וסונג, שוב הופסק השימוש בתעלה, והיא התמלאה בסחף ומשקעים.

    כאשר נודע לקיסר שושלת מינג כי הדרך הקלה ביותר להעברת דגנים לצפון תוכל להתבצע דרך הנהרות, זכתה התעלה בשיפוץ נרחב, בדיוק כמו אחותה החומה, שהוקמה מחדש במהלך אותה שושלת. בין השנים 1411-1415 שקדו מאות אלפי פועלים על קטעי התעלה בשאנדונג, ובנו סכרים וסכרי תעבורה שיספקו די מים לתעלות הצפוניות. בזמן שושלת מינג הייתה התעלה מקור פרנסתם של עשרות אלפי אנשים: אנשי צבא ופקידים שהיו אחראים על רישומי הסחורות, פועלי ניקיון ושליחים, שהעבירו את הפקודות הקיסריות ואחרות מן הבירה בייג'ין אל הדרום. לתעלה הגדולה היה אם כן תפקיד של ממש בשמירה על אחדותה של המדינה.

    בעוד שיאנג-ג'ואו הייתה עיר-התעלה המשגשגת בתקופת סווי וטאנג, בשושלת מינג עלתה לגדולה שכנתה מדרום, סוג'ואו, שהפכה למרכז סחר חשוב מאין כמותו בשנים הבאות.

    ב-1644 נכבשה סין בידי המנצ'ורים שהקימו את השושלת האחרונה, שושלת צ'ינג, שהמשיכה להפעיל את התעלה הגדולה כבימים עברו, עד שנת 1855. בשנה זו הוצף הנהר הצהוב במקטע שבשאנדונג, שינה את מסלולו וקטע את רציפות התעלה. מכיוון שהוקמו כבר בסין מסילות רכבת, והתעבורה הימית שנשלטה על ידי הזרים הייתה כבר בשיא פעילותה, לא נמצאה סיבה לשפץ את התעלה שיצאה מכלל שימוש. כך גוועה תרבות הנהרות כשהיא מותירה עשרות אלפי אנשים מחוסרי עבודה.

    כיום חלקה הדרומי של התעלה פעיל עדיין ומועברות בו סחורות. התעלה חווה עדנה מחודשת בעיקר בתחום התיירות; היא הוכרזה כאתר שימור לאומי וממשלת סין מקצה סכומים אדירים במטרה לשפץ ולשמר את אחד המפעלים הגדולים של האנושות.