הקיסרית היחידה של סין: שליטה ברוטלית או מנהיגה פמיניסטית?

  • מאת: אופיר דור

    במשך שנים תוארה וו דזה טיין (wu zetian, בסינית: 武则天), האישה היחידה בהיסטוריה שהחזיקה רשמית בתואר קיסר סין (Huangdi), כשליטה אכזרית ומניפולטיבית מאין כמותה, שאינה בוחלת באמצעים כדי לשמור על כסאה כולל רציחת ילדיה שלה. אולם בעשורים האחרונים תפיסה זו הולכת ומשתנה והחוקרים המודרניים סבורים כי וו דזה טיין נשפטה בחומרה ולא בצדק על ידי ההיסטוריונים בשל היותה אישה.

    וו נולדה למשפחה מבוססת יחסית במחוז סצ'ואן לאב ששימש גנרל זוטר בצבא והחזיק בקשרים עם השלטון. בשנת 668 לספירה, והיא בת 13 בלבד, הוכנסה וו לארמון כפילגש מדרגה חמישית לקיסר טאידזונג. היא לא הפכה לפילגש בכירה, לא הביאה ילדים מהקיסר לעולם ולאחר מותו של טאידזונג, נשלחה יחד עם שאר הפילגשות חסרות הילדים לחיות במקדש. הפילגשות נשלחו לחיות כנזירות בודהיסטיות במקדש , נדרשו לגלח את שיער ראשן ולא לנהל יחסים עם אף גבר אחרי מות הקיסר.

     

    אבל בדרך כלשהי הצליחה וו לחזור אל הארמון שוב. תיאוריה אחת היא כי הקיסר החדש גאודזונג, בנו של טאידזונג, ובמידה מסוימת בנה החורג של וו, התאהב בה והפך אותה לפילגשו בניגוד למקובל. יש הטוענים כי השניים קיימו יחסים עוד לפני מותו של הקיסר טאידזונג. תיאוריה אחרת היא שהיתה זו אישתו הראשונה והבכירה של הקיסר, וואנג, שהביאה אותה לארמון בניסיון לגרום לבעלה לשכוח פילגש אחרת, איתה ניהלה מאבקי כוח.

    תהיה הסיבה אשר תהיה, וו הלכה וצברה כוח והשפעה אצל הקיסר. כדי להפוך לאשת הקיסר הראשונה היא ביצעה מהלך אכזרי במיוחד לכאורה, כשרצחה את התינוקת בת השבוע שילדה והטילה את האשמה על הקיסרית וואנג. הקיסר קיבל את עמדתה של וו והקיסרית נשלחה למאסר ולאחר מכן הוצאה להורג באכזריות בהוראה מוו דזה יין. בהמשך חיסלה וו גם את אחד מבניה, רצחה ועינתה את מתנגדיה כולל קרובי משפחה ופקידים בכירים, אותם נהוג היה לקשור בידים וברגלים ואז לזרוק למים. כאשר הקיסר חלה והתקשה לתפקד, היא הפכה לבעלת סמכויות זהות לשלו.

    לאחר מותו בשבץ, היא גרמה לבנה לנטוש את תפקיד הקיסר ולקחה את מלוא כוחות השלטון. היסטוריונים מודרניים סבורים כי רבות מהאשמות שהוטלו על וו לא הוכחו מעולם ובכל מקרה דברים אכזריים לא פחות נעשו על ידי קיסרים גברים בני אותה תקופה ולכן לא היו יוצאי דופן. למעשה כל שליט נדרש לכבוש את הכתר או להגן עליו באמצעים אלימים.

    על פי הגרסה המודרנית, הצדדים החיוביים בשלטון של וו לא זכו לביטוי מספיק: היא מתוארת כמי שהיתה שליטה נדיבה ל-50 מיליון סינים, כזו ששמרה על תקופה שלווה במשך 50 השנה שניהלה את המדינה, קידמה את הבודהיזם, התחמקה ממלחמות, הנהיגה מערכת בחינות לשירות הקיסרי ששרדה עד המאה ה-20 ואפילו שיפרה את מעמד הנשים כשחייבה ילדים להתאבל על שני הוריהם ולא רק על האב או אפשרה לנשים להחזיק בבעלות על רכוש. בתקופתה קטנו ההוצאות הצבאיות, המיסים הופחתו, המשכורות לפקידים עלו וההטבות למי שיוצא לפנסיה גדלו.

    בעבר כתבו על וו כי היתה "בעלת לב של נחש וטבע של זאב. שנואה על ידי האלים ועל ידי גברים כאחד". לעומת זאת יש כיום גם מי שטוען שללא כשרונה וחוכמתה, היתה הממלכה הסינית קורסת ומתפרקת באופן בלתי הפיך. בכל מקרה בגיל 80, בעצת היועצים שמינתה, ויתרה וו על הכתר לטובת הבן שהדיחה והגלתה שנים קודם. שנה לאחר מכן ב-705 לספירה היא מתה.