הציור הסיני – חלק ח'

מאת: Other, תרגום: תרצה ערב
  • הציור בשושלת צ'ינג הושפע עמוקות מהפוליטיקה, הכלכלה, הפילוסופיה והתרבות; ליצירות מאותה תקופה מאפיינים מובהקים. ציורי המגילות המשיכו את המסורת מיואן ומינג; ציורי המשכילים נשארו באופנה וציורי הנוף חוו תנופה משמעותית. בתקופה זו ניתן לראות שתי מגמות עיקריות: חדשנות ומסורת. שתי המגמות נבדלות זו מזו בבחירת הנושאים, בתחומי ההתעניינות ובטכניקת המכחול, וניתן להבחין בתוכן באינספור אסכולות וסגנונות. אסכולת הארמון התפתחה רבות בתקופת שלטונם של הקיסרים קאנגסי וצ'יינלונג, ובתחומים מסויימים היא אף סותרת את עקרונות אסכולת הארמון מהשושלות הקודמות. באמנות העממית זכו להצלחה בעיקר ברכות השנה החדשה וההדפסים, גם הם נגעו בנושאים שלא טופלו קודם לכן. להתפתחות הציור בשושלת צ'ינג קשר הדוק להתפתחות החברה באותן שנים, וניתן לחלקה לשלוש תקופות: המוקדמת, התיכונה והמאוחרת.

    התקופה המוקדמת, מהקמת השושלת ועד קאנגסי (1644-1661): ציורי הנוף היו העיקר באותה תקופה, והציירים נחלקו לשני זרמים עיקריים, להם דרישות אמנותיות שונות בתכלית. "אסכולת ארבעת הוואנג", הנקראת על שם ארבעה ציירים ששם משפחתם היה וואנג, המשיכה את דרכו של דונג צ'יצ'אנג מסוף מינג, ספגה השפעה רבה מאסכולת הארמון, והתקבעה כאסכולה שמרנית. בדרום נשארו עדיין אמנים ששמרו על מסורת הציור החופשי משושלת מינג. אלה שפכו את ליבם בציוריהם, שיפרו את הטכניקה והזרימו דם חדש ליצירות התקופה.

    "ארבעת הוואנג" הם ואנג שה-מין, ואנג ג'ין, ואנג קואו ו-ואנג יואנצ'י. יש המצרפים אליהם גם את וו לי ויו'ן שואופינג ומכנים אותם "ששת הציירים של תחילת צ'ינג". רובם ככולם הלכו בעקבות חוקי הזהב של דונג צ'יצ'אנג, חיקו את ציוריו ואת טכניקת הציור של שושלת יואן. הארבעה התעניינו במיוחד בנושאים שקטים ושלווים, מרוחקים מענייני היומיום. לאחר שמעמדם התקבע, וקיבלו תלמידים רבים מספור, הם קשרו קשרים עם השכבות הגבוהות בממשל. ההשפעה העמוקה על הפקידות המשכילה הובילה להכרה ממסדית ותמיכה ממנו. מסיבה זו, חותמם הוטבע בעולם האמנות והציור, ועקרונות הציור שבהם דגלו נותרו עד ימינו אנו. הארבעה למדו מהדורות הקודמים כיצד מוסיפים טקסטים ליצירות, ואף קבעו חוקים לשילוב המילים, הקומפוזיציה ואופי הציור. הם שיכללו במיוחד את טכניקת השימוש במכחול יבש ובשכבות דיו מרובות וכך העשירו את כושר ההבעה של אמנות הציור הסינית. מאפיין נוסף של האסכולה הוא המנעות כמעט מוחלטת מתיאור החיים "האמיתיים", וחסרים בהם רגשות של ממש. רבים מיצירותיהם מונוכרומטיות, ריקות, עם מעט מאוד אנרגיה או רעיונות חדשים. בשל כך לא הם לא הגיעו להישגים גדולים יותר. ואנג יואנצ'י נחשב למנהיג הזרם. שלושה מבין הארבעה, ואנג שה-מין, ואנג ג'ין ו-ואנג יואנצ'י התמקדו במשיכות מכחול חזקות, והמשיכו כך את מסורת הציור של הואנג גונג-ואנג משושלת יואן. ואנג קואו פיתח טכניקה משלו, וצייר בסגנונות רבים יותר.

    בסוף שושלת מינג היגרה אל האזור שמדרום לערוצים התחתונים של היאנגצה קבוצת ציירים שהתנגדה לעקרונות האמנותיים של האסכולה השמרנית. הקבוצה, שמנתה 8 אמנים מרכזיים, הסתובבה בהרים המיוערים, שמרה על עקרונות אמנותיים מוצקים וציירה בעיקר את נאנג'ינג וסביבותיה. כל אחד משמונת הציירים פיתח סגנון משלו, אך היו להם תחומי עניין משותפים. גונג סיין נחשב לראש הקבוצה.

    פרט מציורו של שה טאו

    קבוצת ציירים נוספת שפעלה בתקופת צ'ינג המוקדמת היא "ארבעת הנזירים" – שה טאו, ג'ו דָה, שה קואו וג'יין ג'יאנג. השניים הראשונים היו בנים למשפחה הקיסרית משושלת מינג. ארבעתם היו בעלי הכרה לאומית חזקה, שהתאבלו על כיבוש מולדתם והשושלת הזרה שעלתה לשלטון. הארבעה השתמשו בציור כדי להביע את מר גורלם ואת רגשותיהם החמים לנופים שעזבו מאחור. הם תיעבו את ההיצמדות למסורת, לתקנות ולחסמים שהוצבו בידי האסכולה השמרנית והעלו על נס את המקוריות והבעות ריגשיות. יחד ייסדו אסכולה משוחררת מחוקים ותקנות, שיצירותיה שופעות סגנון ייחודי שפיתח בצורה ניכרת את עולם הציור באותה תקופה.

    שה טאו הוא הצייר החדשני והפורה ביותר של תחילת צ'ינג; בציוריו קומפוזיציות אמיצות, נופים מרעננים, משיכות מכחול משתנות וסגנון מרהיב. ג'ו דה נודע במיוחד בזכות ציורי הציפורים והפרחים שלו, ופיתוח נוסף של טכניקת התזת הדיו.

    תקופת צ'ינג התיכונה (1722-1796): שלטונם של הקיסרים קאנגסי, יונג-ג'נג וצ'יינלונג היה יציב עולם וגם הציור נהנה מפירות העידן המשגשג. בייג'ין ויאנג-ג'ואו הפכו לשני מרכזי ציור גדולים: אסכולת הארמון ששלטה בבייג'ין הייתה מלאת חיים וציירו בה נושאים רבים בטכניקות מגוונות. ביאנג-ג'ואו צמח בזכות התעלה הגדולה המרכז המסחרי והכלכלי הגדול באותה תקופה, וחיו בה "שמונת המופלאים של יאנג-ג'ואו" שהקימו זרם חדש.

    המדינה בתקופת שלטונם של קאנגסי וצ'יינלונג התלכדה, ושני הקיסרים האגדיים העריכו מאוד אמנות. מלבד הציירים המקצועיים של החצר הקיסרית, התקבלו ל-"ספריה הדרומית" שבעיר האסורה גם מלומדים ופקידים אחרים אשר ציירו בעצמם. עבודותיהם הוענקו בדרך כלל כמתנות או הוזמנו על ידי הקיסר עצמו. רוב היצירות מסוג זה מוחתמות בסימן "臣" (פקיד), ומופיעים בהן בדרך כלל קיסרים, פילגשים, פקידים גבוהים ומנהיגים של בני מיעוטים. הציורים מתארים את חיי המשפחה הקיסרית, אירועים היסטוריים גדולים, בגדים שהוענקו במתנה, נופים, פרחים וציפורים. הסגנונות מגוונים יחסית – ציורי הדמויות המשיכו את המסורת הריאליסטית הסינית והושפעו גם מציורים מערביים. ציירי הציפורים והפרחים המשיכו את דרכו של הואנג ג'ין, ואילו ציירי הנוף הלכו בעקבות ציוריהם של "ארבעת הוואנג" מצ'ינג המוקדמת. בין ציירי אסכולת הארמון אפשר למנות את לאנג שה-נינג שציורי הדיוקנאות שלו הושפעו מן המערב, ציירי הנוף טאנג דאי וסו' יאנג וציירי הציפורים והפרחים – טינג סי ודזואו יי-גווי. אסכולת הארמון החלה להיחלש משנת 1796 ואילך, שנת פטירתו של הקיסר צ'יינלונג.

    דיוקן הקיסר צ'יינלונג. הושפע מדיוקנאות מערביים

    בתקופת צ'ינג התיכונה התבססה יאנג-ג'ואו כעיר הגדולה והמצליחה בדרום בזכות מיקומה המצויין על גדות התעלה הגדולה וההתפתחות הכלכלית והתרבותית המואצת. עם תהליך זה, הפכה העיר גם למקום מפגש בין סוחרים עשירים ואנשי תרבות. הציירים זרמו אליה בגלל שוק האמנות העשיר שפעל בה. אף "שמונת המופלאים מיאנג-ג'ואו" הם האמנים המייצגים את האמנות החדשנית של יאנג-ג'ואו, אף על פי שמספר האמנים הגדולים שפעלו בה באותה תקופה גדול משמונה בלבד. הם נשאו את דגלם של שה טאו וג'ו דה מתחילת צ'ינג, אהבו את החיים והתרכזו בציור חופשי של עצים, לוטוסים, במבוקים ואבנים. האמנים הגיעו בעיקר משתי שכבות חברתיות. פקידים-משכילים לשעבר שנואשו מקריירה ממשלתית, סולקו מתפקידם או לא הצליחו להתקדם ונשארו במעמד נמוך, או אמנים שנולדו למשפחה ענייה אשר ציירו למחייתם, תיעבו את השחיתות שפשתה בממשל וחוו על בשרם את מצוקות היומיום. ציירי האסכולה המשיכו במסורת הציור החופשי, ושיכללו את טכניקת השימוש בהתזת הדיו. ג'ין נונג ידוע בציורי עצי השזיף, הבמבוק, האנשים והנוף; ג'נג סיה – בציורי הבמבוק והסחלב; ואנג שה-שנג ולי פאנג-יינג – עצי השזיף. לי קואו נודע ביצירות העשבים והפרחים, הואנג ג'ן ולואו פין – בדמויות האנושיות שלהם והואה קואו בציפורים והפרחים. כל השמונה השפיעו עמוקות על הציירים שהגיעו אחריהם.

    התקופה המאוחרת (1796-1912): בזמן שלטונם של הקיסרים ג'יה-צ'ינג ודאו-גואנג התרסקה החברה הפיאודלית וסין הפכה למדינה שחציה פיאודלית וחציה קולוניה. גם פני עולם הציור השתנה מקצה לקצה. אסכולת המשכילים ואסכולת הארמון נחלשו, ועם מעברם של מרכזי המסחר אל שנחאי וגואנג-ג'ואו, עלו אסכולות שנחאי ואסכולת לינג-נאן (בסינית: 岭南 מילולית: מדרום להרים – כינוי לדרום סין).

    פרט מציור של רן סיונג

    במהלך השנים הפכה שנחאי למרכז המסחרי החשוב בסין, ואינטלקטואלים וציירים רבים התקבצו בה. הציירים התאימו עצמם לדרישת הקהל ושינו את נושאי הציורים והטכניקות שבהם השתמשו. בין אמניה המרכזיים של "אסכולת שנחאי" אפשר למנות את ג'או ג'ה-צ'יין, וו צ'אנג-שואו, רן סיונג ועוד. ג'או ג'ה-צ'יין ו-וו צ'אנג שואו היו ציירים-מלומדים שתרמו להתפתחות הציור החופשי "הגדול". הם ציירו בעיקר ציפורים ופרחים במשיכות מכחול עצומות ולא מרוסנות, ושילבו ביצירותיהם גם קליגרפיה וחותמות. רן סיונג, רן יי, רן יו' ורן דונג – "ארבעים הרֶן" – התמחו בציור חופשי "קטן". נושאיהם היו מגוונים וחדשניים, והיצירות מלאכת מחשבת ומלאי חיים. ציורים אלה היו הפופולאריים ביותר בקרב תושבי הערים באותה תקופה.

    אסכולת לינג-נאן מגואנג-דונג התפתחה מאוחר יחסית, לקראת סוף שושלת צ'ינג. האחים לבית ג'ו' היו מייסדיה של האסכולה, וצייריה המשיכו בעבודתם גם בתחילת הרפובליקה. גאו ליאנפו, גאו צ'יפנג ועוד ציירו בסגנון מופשט והשתמשו בצבעי מים. יצירותיהם החדשניות משלבות בין טכניקה מערבית לסינית.

    ציירים חשובים משושלת צ'ינג

    "ארבעת הוואנג" - 四王画 Siwanghua

    ואנג שה-מין, Wang Shimin 王时敏 ואנג ג'ין, 王鉴, Wang Jin ואנג קואו, 王口, Wang Kou ואנג יואנצ'י, 王原祁, Wang Yuanqi

    שמונת הציירים מצ'ינג המוקדמת

    גונג סיין, 龚贤, Gong Xian פאן צ'י, 樊圻, Fan Qi גאו צן, 高岑, Gao Cen דזואו קואו, 邹口, Zou Kou וו הונג, 吴宏, Wu Hong יה סין, 叶欣, Ye Xin סיה סון, 谢荪, Xie Sun הו קואו, 胡口, Hu Kou

    "ארבעת הנזירים" 四僧 Si Seng

    שה טאו, Shi Tao 石涛, ג'ו דה, 朱耷, Zhu Da שה קואו, 石口, Shi Kou ג'יין ג'יאנג, 渐江, Jian Jiang

    אסכולת ארמון – צ'ינג התיכונה

    טאנג דאי, 唐岱, Tang Dai לאנג שה-נינג, 郎世宁, Lang Shining

    "שמונת המופלאים מיאנג-ג'ואו" 扬州八怪ג'ין נונג, 金农, Jin Nong ג'נג סיה, 郑燮, Zheng Xie ואנג שה-שן, Wang Shishen ,汪士慎 לי פאנג-יינג, Li Fangying ,李方膺 לי קואו, 李口, Li Kou הואנג שן, Huang Shen ,黄慎 לואו פין, 罗聘, Luo Pim

    אסכולת שנחאי

    ג'או ג'ה-צ'יין, Zhao Zhiqian ,赵之谦 וו צ'אנג-שואו, Wu Changshuo ,吴昌硕 רן סיונג, 任熊, Ren Xiong רן יי, 任颐, Ren Yi רן יו'-הה, 任预合, Ren Yuhe רן סו'ן, 任薰, Ren Xun

    אסכולת גואנג-ג'ואו

    ג'ו' צ'או, 居巢, Ju Chao ג'ו' ליאן, 居廉, Ju Lian גאו צ'י-פנג, 高奇峰, Gao Qifeng גאו ג'יינפו, 高剑父, Gao Jianfu