החכם שחלם שהוא פרפר

מאת: China Radio International, תרגום: תרצה ערב
  • ג'ואנג-דזה ( Zhuangzi בסינית: 庄子, מילולית: החכם ג'ואנג), ממשיכו של לאו-דזה, חי בתקופת המדינות הלוחמות והוא מי שמייצג יותר מכל את הטאואיזם (דאואיזם) בתקופה זו. בישראל מוכר גם בשמות צ'ואנג צה או צ'ואנג טסה.

    ג'ואנג-דזה היה איש מדינת סונג ובן המאה ה-4 לפנה"ס. שמו הפרטי היה ג'ואו, והאגדות נקשרו בחוכמתו המופלגת שהתגלתה עוד בילדותו. תקופה מסויימת הועסק כפקיד מדרג נמוך, אך יום אחד עזב את משרתו והחל להסתובב במדינתו ובמדינות השכנות לה כאוות נפשו. במהלך סיוריו חקר החכם מנהגים עתיקים, העריץ את מראות הטבע שנגלו לעיניו, התעלם מחוקים וממוסכמות וזילזל באנשי אצולה ומלוכה. כאשר מלך מדינת צ'ו, אחת המדינות החזקות באותה תקופה, הזמין אותו לארמונו סירב ג'ואנג-דזה להגיע, ועד יום מותו לא שימש כפקיד בחצר מלוכה. הוא התפרנס מאריגת סנדלי קש, וכתב על פי האגדה מאות אלפי סימנים שרק חלק מהם שרד עד ימינו.

    ג'ואנג-דזה והפרפר. מי חלם על מי?

    הספר "ג'ואנג-דזה" מונה 33 פרקים, המחולקים לשלוש קטגוריות: קטעים שכתב בעצמו, קטעים חיצוניים ואסופת קטעים. שתי הקטגוריות האחרונות נכתבו בידי תלמידיו ואחרים שהושפעו מתורתו. במערב יצא שמו של ג'ואנג-דזה בעיקר בזכות הקטע המפורסם "חלום הפרפר של ג'ואנג-דזה". בפרק זה מתואר ג'ואנג-דזה שחולם שהוא פרפר, אך כאשר הוא מתעורר קשה לו להחליט אם היה זה ג'ואנג-דזה שחלם שהוא פרפר, או שמא פרפר שחלם שהוא ג'ואנג-דזה.

    ג'ואנג-דזה היה ממשיך דרכו הפילוסופית של לאו-דזה, אך הוא יסד זרם מחשבה עצמאי ודרך למידה יחודית. לתפיסתו ה"דאו" - הדרך (בסינית: 道, Dao. מכאן הגיע המונח טאואיזם) הוא למעשה קיומה של מציאות אובייקטיבית, מקור הדברים כולם. על השלטון לאמץ את הדאו של הטבע - אי עשייה היוצר את שאר הדברים. מכאן, על השליט למשול על אזרחי המדינה באי עשייה ולהחזיר בצורה זו את האנושות אל המצב המקורי טרם התפתחותה. ג'ואנג-דזה ביקר בחריפות את הטקסים והחוקים שעמדו בבסיס החברה הסינית והכתיבו את חיי העם מפני שראה בהם עונשים כבדים. הוא הציע שיטה חדשה, אחרת, לחיים בטבע ועם הטבע: "השמיים האדמה ואני חיים יחד, הדברים כולם ואני – אחד הם". דרך החיים הטובה ביותר של האדם היא כשהוא חופשי ומרוצה, חופש מוחלט וחסר דאגות, אך לא מדובר כאן בחופש הניתן בזכות דברים גשמיים או בפרסום ריק מתוכן, אלא חופש ממגבלות חברתיות.

    "ג'ואנג-דזה" היה מהספרים שהשפיעו אדירות בתקופת שושלות ווי וג'ין, בין המאות ה-3 וה-5 לספירה, יחד עם הספרים "ג'ואו-יי" ו"לאו-דזה". בשושלת טאנג הפך הספר לאחד מספרי המופת של הטאואיזם.

    ההשפעה של ג'ואנג-דזה על הדורות שבאו אחריו לא הסתכמה רק במחשבה הפילוסופית היחודית שלו – גם סגנונו המשוחרר של הספר השפיעה עמוקות על עולם הרוח הסיני. ג'ואנג-דזה לא פורש את משנתו הפילוסופית בצורה משעממת או יבשה, אלא דרך סיפורים הומוריסטיים מלאי חיים. הסיפורים, חופשיים ממגבלות מסורתיות, מציגים אלגוריות מתוחכמות המביעות את עיקרי תורתו של החכם. דרך כתיבה זו משכה תשומת לב רבה גם בסין וגם מחוצה לה, שזיכתה את הספר באינסוף תרגומים לשפות זרות. בעברית התפרסם תרגומו החלקי של הספר "קולות האדמה" והתרגום מאנגלית "עולמם של בני אדם".