החיים שמאחורי המסך

מאת: China Radio International, תרגום: תרצה ערב
  • תיאטרון הצלליות (בסינית: Piying 皮影 מילולית: צל-עור), הנקרא גם "תיאטרון אורות" הוא אחד מהאמנויות העממיות של סין. במהלך ההופעה עומדים מפעילי הבובות מצדו השני של המסך, שרים, מנגנים ומפעילים את הבובות על פי סיפורים מקומיים. רבים קושרים בין תיאטרון הצלליות לאמנויות במה אחרות, כגון הצגות ומחזות.

    מקורו של תיאטרון הצלליות "לונג-דונג" במשולש הגבולות של מחוזות שאאנסי, גאנסו ונינגסיה, בעיקר בתחומי הנפות פינג-ליאנג וצ'ינג-יאנג שבמחוז גאנסו.

    בשושלת יואן הגיע תיאטרון הצללים אל כל בית; בתקופת שושלות מינג וצ'ינג הפך התיאטרון פופלארי מאוד, והכנת הדמויות הייתה למומחיות. הבובות עדינות מאוד ומפורטות לפרטי פרטים.

    כדי להכין את בובות התיאטרון יש להשתמש בעור עגל ששערו שחור. מחתיכות העור בוחרים באלה המתאימות מבחינת עובי, חוזק וגמישות. לאחר מכן מנקים אותן, מייבשים ואז מתחילים: מציירים על העור את הדוגמה הרצויה, ואז מנקבים וחותכים אותו בעזרת סכינים שונים. לאחר מכן צובעים את הדמויות בצבעי מים שקופים למחצה, והתוצאה – מרהיבה. בשלב הבא מגהצים את הדמויות וכך מוציאים מהן את המים. זהו שלב המפתח בכל התהליך וחשוב לחיי הדמויות. אחרי הוצאת המים מייבשים שוב את הדמויות, מתקינים עזרים שונים המקילים על ההופעה – וקדימה לבמה.

    בתמונה מימין אפשר לראות את האדון לאו, אל טאואיסטי המזוהה עם לאו-דזה, ומשמאל את קיסר אבן הירקן. שתי הצלליות עדינות ומלאות רוח חיים. הצבעים השולטים בהן הן אדום, צהוב שחור וירוק, והן משלימות זו את זו באופיין. קיסר אבן הירקן נחרט בטכניקת "יאנג" (השארת הקווים והוצאת הרקע). עיניו עדינות, פיו קטן, אפו ישר, והוא נראה נדיב ועדין. לעומתו, האדון לאו נחרט בטכניקת "יין" (השארת הרקע והוצאת הקווים). עיניו עגולות, אפו מצולק ומצחו בולט.

    המחזות המועלים בתיאטרון הצלליות עשירים ומגוונים. בתמונה אפשר לראות דמויות ואביזרי במה ממחזות שנכתבו בתקופת שושלות סוי וטאנג.

    תאטרון הבובות ממחוז שאאנסי שבצפון מערב סין שימר סיפורי עם רבים, וממנו התפתחו מספר מחזות לא מבוטל. הוא מתאפיין בפשטות העיצוב ובעושר בגדי הדמויות.

    גם במחוז שאנסי תיאטרון הבובות זוכה לאהדה רבה. קווי המתאר צבועים בשחור, הדמויות קטנות יחסית ומפורטות מאוד. אנשי התיאטרון יוצרים את הבובות בעצמם, ומשתמשים באדום, ירוק וצהוב. בתיאטרון הצללים של המחוז אפשר למצוא גם דמויות רבות מהמיתולוגיות והסיפורים העממיים השגורים במקום. לצד הדמויות ובגדיהן נראים גם בניינים, כלי נגינה מסורתיים וסמלים תרבותיים כאלה ואחרים.

    בתמונה אפשר לראות בחורה צעירה היושבת מול מראה ומתאפרת. הדמות מעוצבת על פי האופנה באותה תקופה. בזמן ההופעה, תזוזותיה של הדמות נראות גם במראה שממנה משתקפת דמותה. הדמות, שלה מאפיינים אינדונזיים, מעוצבת בקפידה וכל גם השולחן, הכיסא, הכוננית ושאר הפרטים הסובבים אותה.