החומה הסינית: מעבר לכל דמיון

מאת: China Radio International, תרגום: קובי לוי, עריכה: סו ג'ה-פינג
  • החומה הסינית, הידועה כאחד משבעת פלאי תבל, היא מפעל הביצורים הגדול בעולם, אשר משך בנייתו היה הארוך בתולדות האנושות. החומה האדירה נמתחת לאורך יותר מ-7,000 ק"מ בצפון סין. בשנת 1987 היא נכנסה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. ההיסטוריה של בניית החומה מתחילה במאה ה-9 לפני הספירה. באותה עת איחדו המשטרים במישורים המרכזיים של סין את מגדלי השמירה והמצודות שלאורך הגבול באמצעות חומה כדי להגן מפני פלישות של העמים מצפון, וכך נוצרה חומה אחת גדולה. בתקופת האביב והסתיו והמדינות הלוחמות, נאבקו שליטי המדינות השונות על הגמוניה במלחמות בלתי פוסקות, וכדי להתגונן אלה מפני אלה, ניצלו בזה אחר זה את תוואי השטח ההררי שבגבולות מדינותיהן והקימו חומה. בשנת 221 לפני הספירה, כאשר הקיסר הראשון של שושלת צ'ין איחד את סין, הוא חיבר בין החומות שבנו אותם שליטים ויצר מחסום החוצה הרים ופסגות לאורך הגבול הצפוני של סין, וזאת כדי להגן מפני הפשיטות של חילות הפרשים של העמים הנוודים שבערבות מונגוליה. באותה עת הגיעה החומה לאורך של יותר מ-5,000 ק"מ. שושלת האן, אשר ירשה את צ'ין, האריכה את החומה ליותר מ-10,000 ק"מ. על פני למעלה מ-2,000 שנה, שליטיה של סין מכל התקופות המשיכו, בדרגות שונות, בבניית החומה. אם מחברים את הקטעים השונים שנבנו לאורך ההיסטוריה, אורך החומה מגיע עד ל-50 אלף ק"מ, יותר מהיקף כדור הארץ כולו.

    החומה הסינית כפי שאנו רואים אותה כיום היא החומה שנבנתה בתקופת שושלת מינג (1368-1644). היא מתחילה במערב בגְ'יַאיוּ'גְוַאן (Jiayuguan, "מעבר העמק הפורה") שבמחוז גאנסוּ ומגיעה במזרח עד נהר יאלוּ שבמחוז לְיַאונינג אשר בצפון מזרח סין. היא חוצה 9 פרובינציות ומחוזות אוטונומיים ואורכה הכולל 7,300 ק"מ, דבר שזיכה אותה בכינוי: "החומה הארוכה עד אין סוף". כמפעל ביצורים, החומה נבנתה לאורך ההר והיא חוצה מדבריות, ערבות וביצות. פני השטח שהיא עוברת בהם סבוכים ביותר, והבונים השתמשו בתצורות מבנה ייחודיות ושונות בהתאם לטופוגרפיה, וכך הציגו לראווה את הכישרון והתבונה של אבותיה הקדומים של האומה הסינית.

    החומה נמתחת לאורך תוואי הררי מפותל, ותחתיה, בחלק החיצוני של הרכס, מצוקים תלולים. ההרים והחומה משתלבים זה בזה ומנצלים זה יתרונו של זה. בתנאים הצבאיים דאז, כשרצו לטפס לאורך הרים תלולים כל כך עד למרגלות החומה, לא היה מקום שבו ניתן היה להתבסס וממנו להתחיל בהסתערות, שכן הדבר היה כמעט בלתי אפשרי. גוף החומה נבנה על פי רוב מלבני ענק ומבלוקים מלבניים שהונחו זה על גבי זה, ובפנים מילאו אותה באדמה ובחצץ. רוחבה של תקרת החומה, שגובהה כעשרה מטרים, היה כשל ארבעה סוסים העומדים זה לצד זה, כלומר 4-5 מטרים, מה שאפשר ניוד של כוחות בעת לחימה והספקת מזון ונשק. בצידה הסיני (הדרומי) של החומה היו כניסות עם מדרגות אבן, שהקלו מאוד על הגישה. בכל מקטע הוצב מגדל שמירה, ששימש לאחסון כלי נשק ומזון וכדי לספק מחסה לחיילים בשנתם, ובעת מלחמה הוא היה יכול לשמש כבונקר. בעת פלישה, נהגו להבעיר אש בראש המגדלים, וכך הידיעה התפשטה במהירות בכל רחבי סין

    כיום החומה לא משמשת עוד למטרות צבאיות, אך יופיו הייחודי של המבנה שלה מעורר השתאות. יופייה של החומה הסינית בגדולתה, בעוצמתה, בגודלה ובחספוס שלה. במבט מרחוק, החומה הנפרשת על פני אלפי קילומטרים לאורך קו הרכס, משרטטת תמונה ברורה של קווי המתאר של פני ההר המתפתל עד אין קץ, כדרקון מעופף ומקפץ, מלא הוד והדר. במבט מקרוב, החומה האדירה והמגדלים הנישאים והתלולים מתמזגים עם פני הקרקע העולה והיורדת. נקודה, קו ומישור מתלכדים לקומפוזיציה מופלאה, שופעת בקסם אמנותי עצום.

    לחומה הסינית ערך תיירותי ומשמעות היסטורית-תרבותית גבוהים ביותר. בסין נהוג לומר: "מי שלא העפיל לחומה הגדולה אינו בחור כארז". תיירים מסין ומחו"ל גאים שטיפסו על החומה, ומנהיגים זרים רבים המבקרים בסין אינם יוצאים מן הכלל. מקטעים מפורסמים של החומה הסינית בסביבות בייג'ין וכן במחוזות גאנסו ובהביי זוכים לזרם תיירים בלתי פוסק בכל ימות השנה.

    החומה הסינית אוגרת בתוכה את תבונתם וזיעת אפם של מיליוני פועלים סינים. היא החזיקה אלפי שנים בלי להתמוטט. רוחה הנאלצת והנצחית וקסמה שלעולם לא נס לחו עוברים בעורקיו של העם הסיני מדור לדור והם סמל לרוחו. בשנת 1987, הוכנסה החומה, כ"סמלו של העם הסיני", אל רשימת אתרי המורשת העולמית.