הואנגשאן - העיר וההר

מאת: China Radio International, תרגום: תרצה ערב, ליאת סוזנה
  • נדמה כי הסיבה היחידה שתיירים מגיעים לעיר הואנגשאן (Huangshan Shi, בסינית: 黄山市), היא כדי להמשיך ממנה להר הצהוב, הנמצא במרחק של כ-50 ק"מ ממנה, או לכפרים העתיקים סידי והוֹנְגְצוּן. אמנם מרבית האטרקציות התיירותיות באזור ממוקמים בסביבותיה של העיר, אך האמת היא שגם לעיר עצמה יש לא מעט להציע, ואם כבר מגיעים לאזור, כדאי להשקיע מספר שעות, לשוטט ברחובות העיר ולספוג מעט מהאווירה הייחודית שלה.

    מדרחוב טונסי - סגנון ארכיטקטורי אופייני לערי הבירה בתקופת סין הקיסרית

    העיר הואנגשאן יושבת בקצה הדרומי של מחוז אנהוי. לאזור בו היא ממוקמת עבר עתיק ועשיר והוא יוּשב כבר לפני יותר מעל 2,000 שנה. בתקופת שושלת סונג, חוותה העיר תקופה של שגשוג ופריחה תרבותית. שמה אז היה הוּי-ג'וֹאוּ והיא נודעה ברחבי המדינה בזכות סגנון הארכיטקורה הייחודי שאפיין אותה, אמנות הגילוף שלה, אופרת ההוּי וגם בזכות המטבח המקומי והמטעמים הייחודיים לאזור. לא לחינם היסטוריונים רבים תופסים את העיר כמעין מוזיאון היסטורי ותרבותי חי ונושם.

    מדרחוב טוּנסי (Tunxi Laojie, בסינית: 屯溪老街)

    למדרחוב טונסי היסטוריה שמתחילה עוד בתקופת שושלת סונג. באותה התקופה העביר הקיסר הוּי-דְזוֹנְג את מושב הקיסרות לאזור העיר האנג-ג'ואו של היום והוא גייס אנשי מלאכה וארכיטקטים רבים מאזור טונסי למשימת בנייתה של עיר הבירה. עם שובם של אותם אנשי מלאכה לעיר הולדתם, הם החלו לאמץ את אותו סגנון בנייה שאפיין את עיר הבירה כשתכננו את הקמתו של הרחוב. בתחילת תקופת שלטונה של שושלת מינג, השקיע אחד הסוחרים העשירים ביותר באותה תקופה הון רב בהקמתם של 47 חנויות ובתי עסק, במטרה למשוך למקום סוחרים ואנשי עסקים מבחוץ. לאט לאט הפך הרחוב למרכז עסקים משגשג והומה אשר נפתח למעבר מגוון רב של סחורות לכל רחבי המדינה ואף מחוצה לה.

    אורכו של מדרחוב טונסי הוא מעל ל-1,000 מטרים, והוא סלול כולו אבני מרצפת אדומות. משני צידי הרחוב ניצבת שורה של חנויות, אשר בנויות משתי קומות או יותר כשלחלקן היסטוריה של למעלה ממאה שנים. בחזית האחורית של כל חנות נמצאת דירת המגורים של כל משפחה. בחנויות ניתן למצוא מגוון רב של תכשיטים, מזכרות ומיני תה מקומיים. בנוסף, ברחוב ניתן למצוא שפע של דוכנים ומסעדות המציעים ממיטב המאכלים של המטבח המקומי.

    ברחוב ישנם גם שני מוזיאונים מפורסמים. מוזיאון טונסי, אשר מציג בקומה הראשונה אוסף רהיטים עתיקים מתקופת שושלות מינג וצ'ינג, ובקומה השניה מציג אוסף מרשים של קליגרפיה, ציורים סיניים וכלי פורצלן. מוזיאון ווָאן צוּי לוֹאוּ, לעומתו, הוא מוזיאון לאמנות בבעלות פרטית, המתנשא לגובה של ארבע קומות ובו מיטב היצירות האמנותיות אותן אסף במהלך השנים בעל המוזיאון. בנוסף, המוזיאון מציג גם את אבן הדיו הגדולה בעולם, השוקלת 12.5 טון. בקומה הראשונה של המוזיאון מוצעים למכירה מה שמכונים בסין "ארבעת אוצרות הלימוד" לכתיבה וציור - מכחול, מקל דיו, אבן-דיו ונייר.

    ההר הצהוב - נוף מציור סיני

    פתגם סיני עתיק אומר: "מי שביקר בחמשת ההרים הקדושים, לא ירצה לראות עוד הרים, ומי שראה את ההר הצהוב לא ירצה לבקר עוד בחמשת ההרים". כלומר, אם טרם ביקרת בהר הצהוב, ביקור בחמשת ההרים הקדושים בסין – הר טאי המזרחי, הר הואה המערבי, הר סוֹנג המרכזי, הר הֶנְג הדרומי והר הֶנְג הצפוני – יפטור אותך מביקור בכל הרי העולם. אולם, אם טיילת ראשית בהר הצהוב, אינך צריך לבקר אפילו בחמשת ההרים. מכאן אפשר להבין את ייחודו ויופיו המרהיב של ההר הצהוב.

    שטחה של שמורת ההר הצהוב (Huangshan, בסינית: 黄山), הוא כ-1200 קמ"ר. ההר מצטיין בגובהו הרב, בגאיותיו העמוקים, באקלים המשתנה בהתאם לגובה השטח, בים העננים האופפים אותו ובלחות גבוהה ומשקעים רבים.

    ההר הצהוב מרכז בתוכו את יופיים של כל ההרים המפורסמים בסין גם יחד. הוא נודע במיוחד בזכות 4 מעלות, שהופכות אותו לפאר היצירה של הטבע. מעלתו הראשונה היא עצי האורן המיוחדים: עצי האורן הם הנוף הייחודי ביותר בהר הצהוב, שבו אין ספור אורנים בני מאה שנה ומעלה. אורנים רבים צומחים מתוך הסדקים שבמצוקים, ענפיהם הסבוכים ודמותם הזקופה משווה להם חיוניות עיקשת. מוכר במיוחד הוא האורן המקבל את פני האורחים תחת פסגת "אשת אבן הירקן", שהפך לסמל ההר הצהוב. מעלתו השנייה של ההר הצהוב היא סלעיו המוזרים. פסגותיו נטועות כעצי יער, צוקיו מתנשאים אל השמיים ולרגלי הפסגות פרושים ואדיות עמוקים. ניתן להבחין בסלעים המוזרים בכל מקום – בפסגות, במדרונות ובעמקים, מה שממלא אותו בקסם אמנותי. מעלתו השלישית היא "ים העננים". האקלים בהר משתנה בהתאם לגובה השטח, ולפיכך העמקים ההרריים מכוסים תכופות ב"ים עננים" והפסגות מוסתרות וצצות לפרקים, מה שיוצר מחזה מרהיב ביופיו. מעלתו הרביעית היא המעיינות החמים אשר למרגלות ההר.

    תנאי הסביבה הטבעית בהר מורכבים, והמערכת האקולוגית שלו יציבה ומאוזנת. ניתן לחזות בבירור כיצד הצמחייה המגוונת משתנה בהתאם לקו הגובה. מלבד זאת, יש אזור ביצות אלפיניות ואזור ערבות אלפיניות. יערות מכסים כ-56% משטח השמורה, והצמחייה כ-83%. ההר הצהוב מפורסם בסין ומחוצה לה בזכות התה המשובח וצמחי המרפא שגדלים בו. בהר הצהוב אין ספור עצים עתיקים ומפורסמים. יצא לו מוניטין בעולם כולו בזכות גילם, גודלם, יוקרתם ומספרם הרב וכן בזכות האורנים שלו. ההר הצהוב הוא גם מקום אידיאלי למגורים ולרבייה של בעלי חיים נדירים.

    מלבד נופי הטבע, להר הצהוב יש חשיבות תרבותית עמוקה. לאורך ההיסטוריה משוררים, ציירים ואמנים אחרים התפעלו והוקסמו מן ההר הצהוב ויצרו אין ספור יצירות הקשורות בו. הם חקרו בו כל פינה, וכך שיקפו והגשימו ביצירותיהם את יופיו של ההר. בתחום השירה, משורריה הגדולים של סין ובהם לי באי, גְ'יָה דאו, פאן צֶ'נְגְדָה, שְה טאו, גונג דְזְה-גֶ'ן ורבים אחרים כתבו עליו שירי הלל, למעלה מ-20 אלף במספר.

    בתחום האמנות הפלסטית, זרם ציורי ההר הצהוב המתארים את יופיו ושלוותו, הוא אחת הפנינים הנוצצות של תרבות ההר הצהוב. רבי האמנים לא פסקו להזין ולהעשיר את יצירותיהם בנוף של ההר הצהוב, והעבירו בציוריהם את יופיו הייחודי של ההר באמצעות משיכות מכחול תמציתיות ומלאות חיים וכן בסגנון עדין ומרגש, בקומפוזיציות יפהפיות וברעיונות עמוקים ואדירים. גם צלמים מודרניים רואים את ההר כמעיין בלתי נדלה ליצירותיהם. מלבד זאת, האגדה מספרת שהקיסר הקדמון ואב האומה הסינית, הקיסר הצהוב, למד בהר את תורת הטאואיזם ומכאן בסופו של דבר עלה לשמיים. מסיבה זו נשמרו עד היום, במשך מאות שנים, שמות פסגות הקשורים לסיפורים מיתולוגיים אלה – "פסגת הקיסר הצהוב", "פסגת התל המרחף" ו"חיפוש תרופת האלמוות". זוהי גם הסיבה שלהר הצהוב שמור מקום של כבוד בהיסטוריה הטאואיסטית.

    ההר הצהוב נכנס בשנת 1990 לרשימת אתרי המורשת העולמית בשל יופיו הייחודי והתרבות הענפה שהתפתחה סביבו. ועדת אונסק"ו ציינה כי בתולדות האמנות והספרות הסינית ההר הצהוב זכה לשבחים מקיר אל קיר. תיירים, משוררים וצלמים הבאים מכל קצוות תבל יסכימו שלהר הצהוב קסם אלמותי.

    מידע שימושי:

    הגעה: "ההר הצהוב" (Huangshan) הוא, כאמור, שם ההר עצמו וגם שם העיר הגדולה הסמוכה הממוקמת כ-50 ק"מ דרומית לו. בעיר, אשר נקראת בסינית גם טונסי (Tunxi, בסינית: 屯溪), נמל תעופה שאליו טיסות ישירות מכמה ערים גדולות, ביניהן בייג'ין, שנחאי וגואנגג'ואו. העיר הגדולה הקרובה ביותר לאזור היא האנג-ג'ואו, מרחק שעתיים וחצי נסיעה בלבד באוטובוס על הכביש המהיר. אוטובוסים מהירים ישירים משנחאי לטונסי נוסעים גם הם על הכביש המהיר והנסיעה אורכת כארבע שעות. מטונסי אוטובוסים סדירים אל שטח השמורה. הנסיעה אורכת כשעה עד שעה וחצי.

    לינה: אפשר לטייל בהר הצהוב כטיול יום בתנאי שעולים ויורדים ברכבל. אם ברצונכם לטפס, חובה לבלות לילה במקום, אלא אם כן אתם בכושר גופני על-אנושי. המלונות בפסגות ההר השונות יקרים מאוד ביחס לתנאים וכדי לא להישחט אחרי הטיפוס הארוך חובה להזמין מקום מראש לפני היציאה מטונסי. בתי ההארחה בטונסי יוכלו לסייע לכם בהזמנת מקום. אם מזמינים מקום מראש, מיטה בחדר משותף (12-10 מיטות) תעלה לכם 80 יואן וחדר זוגי כ-400-300 יואן. מומלץ להנמיך ציפיות מהתנאים, אבל הנופים, במיוחד בזריחה ובשקיעה, באמת בלתי נשכחים. רצוי מאוד לקחת אוכל לטיפוס - מנות חמות, קרקרים וכדומה- וגם כמה בקבוקי מים. מכיוון שכל המזון והשתייה מובלים למעלה על ידי סבלים ומשום מספר התיירים העצום הפוקד את ההר, ככל שמטפסים המחירים הופכים שערוריתיים יותר ויותר.

    כרטיס הכניסה לשטח השמורה עולה 230 יואן (150 בחורף). רוב הסיכויים ליהנות מ"ים העננים" בקיץ. בחורף יש יותר ימים בהירים.