הדרקון הסיני: מאמונה לאמנות

מאת: China Radio International, תרגום: סי סיאוצ'י, יואב וולנסקי
  • הדרקון הוא יצור מיתולוגי המזוהה בעיקר עם התרבות הסינית. הוא אמנם קיים בתרבויות אחרות בכל רחבי העולם; מסיפורי עם סלאביים, ועד אגדות נורדיות ואפילו סיפורים דתיים בעלי נופך נוצרי. אולם בניגוד לתכונות הזדוניות שיוחסו לו באלה, הרי שבתרבויות המזרח הוא יצור שמסמל מזל, חכמה וכוח. על פי האמונה, ביכולתו לנצח על תופעות טבע כמו סופות, גשמים, אסונות טבע ואף ליבול מוצלח.

    צ'ינג לונג צ'ו שוי - "דרקון ירוק מגיח מן המים"
    צ'ינג לונג צ'ו שוי - "דרקון ירוק מגיח מן המים"

    גם ייצוגו החזותי של הדרקון הסיני הוא ייחודי בהשוואה לדרקונים ממקומות אחרים. לדרקון גוף של וזנב של נחש, טפרים של עיט רגליים של לטאה, קרני צבי, קשקשים של דג ושפם של טיגריס. בניגוד למקובל לחשוב ושלא כמו בדרקונים ממקומות אחרים, הדרקון הסיני ברב המקרים הוא חסר כנפיים.

    הדרקון הוא בעל החיים היחידי בלוח המזלות הסיני שאינו אמתי. ברוחם של הסינים הוא מייצג את הקיסר הצהוב המיתולוגי, ועל כן אומץ כסמל הקיסרות בשושלות שונות. בתקופת שושלת צ'ינג שולב הדרקון בדגל הלאומי, וחל איסור גורף על שימוש בדמותו על ידי פשוטי העם.

    עיטורי דרקון על אצטלה קיסרית מסורתית

    השרידים העתיקים ביותר של פסל דרקון התגלו בסין בשנת 1982 במחוז ליאו-נינג. הפסל המתפרס על כמעט 20 מטרים עשוי מאבנים בצבע בורדו, והארכיאולוגים סוברים ששרידים אלו מרמזים על קיומה של האמונה בדרקון מזה יותר מ-8,000 שנה.

    הסינים הקדמונים סיווגו את הדרקונים לארבע קבוצות עיקריות: דרקונים בעלי קשקשים שנקראו ג'יאו, דרקונים מכונפים שכונו יִינג, לאלה שיש קרניים קראו צ'יוֹ ולאלה שאין, לי. הם הפכו את הדרקון לטוטם הרוחני שלהם, וייחסו לדרקון תופעות טבע שלא היה באפשרותם להסביר. לכל המאפיינים הפיזיולוגיים בהם ניחן הדרקון יש מטרה מעשית; בעיני רוחם, ייצור כל יכול זה מסוגל היה לעוף בשמים, לשחות במים, ולבצע מגוון דברים שאותן תכונות שירש מ-9 חיות שונות אפשרו לו.

    עיטור נפוץ של חזיתות של בתים בסגנון בניה קיסרי

    הקיסרים השונים ביקשו להידמות לו ולקרב עצמם אל מושג הדרקון. בד בבד להיותו סמל הקיסרות הארצית, ומעצם היותו ישות בלתי מוחשית אך מאוד חזקה, סימל הוא גם את האֵינוּת. בדואליות הקוסמוס הסינית הוא מייצג את היאנג. הסינים מתפללים לדרקון כמו אל אב קדמון, שכן על פי האמונה הם כולם צאצאיו המיתולוגיים.

    בימינו אנו, הדרקון לא נשכח מאחור כאוצר תרבות עתיק ותו לא. במורד ההיסטוריה, הוא פעל ככוח צנטריפוגלי בתרבות הסינית עד לימינו אנו, וניכר שהוא משגשג בה גם עכשיו. יחד עם זאת, הופעתו של הדרקון כמוטיב מרכזי בחברה המודרנית שונה בעיקרו. אם בעבר נלוו לדרקון אסוציאציות של פיאודליות, מיסטיות ועריצות, הרי שהיום כבר לא קיים קשר בינו לבין מושגים אלה.

    תשעת הדרקונים בפארק ביי-האי בבייג'ין
    תשעת הדרקונים בפארק ביי-האי בבייג'ין

    בסין, כמו במיתולוגיה ההודית, האמינו בעבר בקיומו של מלך הדרקון (Long wang, בסינית: 龙王). הוא היה שליט האוקיאנוסים ומעונו היה ארמון קריסטל ששכן במצולות. כל אימת שרצה, יכול היה לשנות את צורתו וללבוש דמות אדם. בסיפורים המיתולוגיים השונים ובספרות הסינית הקלאסית הוא מתואר כקיסר שליט, כשלרשותו ולמרותו עומדים משרתים, יועצים וצבא – שהם יצורים תת-ימיים שונים.

    סוגיית הקשר בין הדרקון לבודהיזם עדיין נידונה במסגרת אקדמית. יש הטוענים שהאמונה במלך הדרקון הגיעה יחד עם הבודהיזם מהודו, שהרי לפני שושלת האן הייחוס לדרקון היה כמו לאל, והוא לא אוזכר כ"מלך". עם הגעת הבודהיזם לסין בתקופת שושלת טאנג חל שינוי בתפיסת הייצוג שלו הוא הפך מאותו ייצור לטאי לדמוי-אדם. לעומתם, יש הטוענים שהדרקון הגיע להודו מסין מלכתחילה, עבר שם טרנספורמציה הינדואיסטית (ונקרא שם Raja Naga) ואז חסר לסין בצורתו החדשה – ולפיכך לא מגיע מן הבודהיזם.

    ההשפעה של הודו על דימוי הדרקון הגיעה גם מכיוון האמנות והיא ניכרת באופן בולט. ניתן להבחין שקיימים הבדלים גדולים בין הדרקונים של שושלות חאן וג'ין לבין אלו של שושלות טאנג וסונג. לדוגמה, בציורי הקיר של שושלת ווי הצפונית בדונג-הואנג נראים דרקונים במעופם. לעומתם, בציורי קיר שונים מתקופת שושלת טאנג הדרקונים הם בעלי ראש אריה גדול ועגול ורעמה מפוארת, וחלקם אף בעלי גוף אריה.