הארבה בסין: בין אויב למעדן קולינרי

מאת: China Radio International, תרגום: פאן סיאו, רן בולדור
  • בשבועות האחרונים ארץ ישראל הולכת ומתעטפת בנחילי ארבה הרחק שם במערב. בעוד משרד החקלאות ומכתשים אגן מכינים את תרסיסי הפוספט ונערכים למלחמת חורמה באויב החקלאות מס' 1, האם יימצא זמן טוב יותר לבחון האם גם בסין כרעו אי פעם השדות והתכלו תחת נטל חגבים נודדים?

    ובכן, מסתבר שסין סבלה רבות לאורך ההיסטוריה ממגיפות ארבה נוסח מצרים הפרעונית. בדרך כלל המחוזות הצפוניים הם שמוכים מנחילי ארבה, ובעיקר אלה שהנהר הצהוב זורם בם, כמו הביי, הנאן ושאנדונג, וכן מחוזות מערביים יותר. כמו שארבה בצפון אפריקה מדאיג את חקלאי ישראל מבעוד מועד, כך ייעכר מצב רוחם של איכרי סין מנחילי ארבה שמתרוצצים באיזור מרכז אסיה, ועלולים לצודד עם הרוח מזרחה לעבר שדות סין ומדשאותיה.

    לפי נתונים סטטיסטיים היסטוריים, בשושלות צ'ין והאן (החל מהמאה ה-2 לפנה"ס) נחתה מכת ארבה על סין פעם ב-8.8 שנים בממוצע. מילניום לאחר מכן, בזמן שושלות סונג, התדירות גדלה עד כדי פעם ב-3.5 שנים. הארבה הפך להיות נפוץ עוד יותר במהלך השושלות המאוחרות יותר. במהלך שושלת יואן ארבה פשט על השדות פעם בשנה וחצי. בשושלת צ'ינג ירדה התדירות לפעם בשלוש שנים בממוצע, ונדמה שגם כעת התדירות עומדת על פעם בשנתיים שלוש. זהו נתון מצער, אם שוכחים שסין היא מדינה עצומה ופלא שאין אסון טבע שמתרחש איפשהו בה בכל רגע נתון. התקפות הארבה האחרונות התרחשו ב-2010, ולפני כן ב-2008, אז הותקף איזור הדלתא של הנהר הצהוב, והארבה כילה 60 מיליון דונמים ירוקים לשעבר (שטח גדול כמעט פי שלושה מישראל כולה).

    ארבה vs. איכרי סין - איבה בת יותר מאלפיים שנה

    אחרי הסקירה ההיסטורית הנאה, אפשר לעבור בביטחה לאחת השאלות הבסיסיות שנשאלות לגבי סינים – "האם הם אוכלים את זה"? לא צריך להיות מרקו פולו כדי להעריך שהתשובה תהיה חיובית.

    בעוד שבתוך העולם היהודי מתקוטטים על עניין כשרותם של חגבי הארבה למאכל – בסין תמיד יהיה מישהו שיחוש בנוח לאכול כל דבר שייקרה בלועו. מיותר יהיה לזעוק "ידעתי, הם אוכלים ג'וקים שם", משום שרוב הסינים סביר שלא טעמו לא ארבה ולא חרקים אחרים. אבל יש ביניהם גם כמה שלא בחלו בטעימת ארבה. הם מתרצים זאת בנתונים תזונתיים קשים לפילמוס – גופו של חגב הארבה עשיר בחלבונים, מינרלים וויטמינים (A, B, C, ו-E). אותם הטועמים אף הפליגו ומצאו את הארבה ערב לחיך, אחרת לא ניתן להסביר מדוע יש בנמצא מתכונים המשלבים ברצינות את מצרך המזון השנוי במחלוקת הזה, כמו גם אמונה רווחת שמאכל ארבה מסייע במניעת שיעול ואסתמה.

    אז הנה זוג מתכונים סיניים בסיסיים להכנת ארבה. כל המרכיבים ניתנים להשגה גם בארץ, ולשם שינוי גם הארבה. לא שאנחנו ממליצים לאכול ארבה, אבל אם כבר מצאתם חגבים באדניות, בערוגות ובשדות, הנה כיצד מתקינים את זה. לבעלי הקיבה החלשה אולי יסייע לדעת שבהונג קונג הארבה מכונה, די בצדק, "חסילון מעופף" (Feixia, 飞虾). וכעת המתכונים:

    ארבה מטוגן פריך (או – שניצל ארבה): בוללים קמח וביצים טרופות, טובלים את החגבים בבלילה ומניחים בשמן רותח עד שמזהיב. מומלץ להשרות את הארבה במי מלח 20-10 דקות לפני הטיגון.

    שניצלונים עם כנפיים ומטרות רעות

    ארבה מבושל בסויה: תחילה מטגנים את הארבה בשמן, בתוספת קומץ של פלפל סצ'ואני (פלפל קטן וממזרי הדומה לפלפל שחור ומיטיב להרדים את חלל הפה בעת האכילה). מוסיפים בצל ירוק וזנגביל וממשיכים לטגן. מוסיפים רוטב סויה וסובין ומבשלים כדקה, ולאחר מכן מוסיפים מים ומכסים לעוד כמה דקות על האש.

    ארבה בסויה באמצע השולחן

    יש לציין - כי בשני המתכונים ניתן להפריד קודם את הכנפיים והרגליים האחוריות משאר החגב, אך אין זאת חובה.