בין פיתוח להגנה על הסביבה

מאת: Other, תרגום: סי סיאוצ'י, קובי לוי
  • ב-26 בנובמבר, עשרה ימים לפני ועידת האקלים בקופנהאגן, יצאה מבייג'ין ידיעה מרעישה: סין מתחייבת להקטין עד שנת 2020 את שיעור פליטת הפחמן הדו-חמצני לכל יחידת תמ"ג ב-40%-45% לעומת שנת 2005. בצירוף מקרים מדהים, שעות ספורות לפני שהכריזה סין שהיא תשקיע מאמצים לצמצם את פליטת הפחמן הדו חמצני, הכריז גם הבית הלבן כי בוועידת האקלים בקופנהאגן תתחייב ארה"ב להפחית עד שנת 2020 את פליטת גזי החממה בשיעור של 17% לעומת שנת 2005.

    איננו יכולים שלא להיזכר בביקורו של אובמה בסין באמצע נובמבר השנה.

    התחייבות ללא תנאים מוקדמים

    בערב 26 בנובמבר כינסה לשכת החדשות הממשלתית מסיבת עיתונאים והזמינה את סְיֶה גֶ'נְהוּאה, סגן ראש המועצה הלאומית לפיתוח ולרפורמה, ואת הֶה יָה-פֵיי, סגן שר החוץ, להציג לתקשורת את יעדי הפחתת פליטת הפחמן שעליה הכריזה הממשלה באותו יום. סְיֶה ג'נהואה אמר בכנות: "כדי לממש את היעדים, ובמיוחד כדי לצמצם את עוצמת פליטת הפחמן, יש להשקיע מאמצים כבירים". הה יה-פיי אמר מצדו: "התכנית שפרסמנו לא רק מראה שממשלת סין מוכנה להשקיע מאמצים בלא לאות למען רווחת אזרחיה, אלא גם שהיא מפגינה גישה אחראית מאוד כלפי עתיד המין האנושי כולו."

    כדור הארץ מתחמם. קיר רחוב בקופנהאגן מתקשט ברוח הוועידה

    ב-27 בנובמבר נפגש ראש ממשלת סין וֵון גְ'יָה-בָּאו עם נציגי האיגוד המיניסטריאלי לשינויי האקלים המשותף לסין, הודו, ברזיל ודרום אפריקה ועם נציגי משלחות ה-77G, ארגון המדינות המתפתחות באו"ם. במהלך הפגישה אמר וון כי ממשלת סין הציבה לעצמה יעדים לפעולה בבלימת פליטת גזי החממה וקבעה שורה של צעדים שיש לנקוט, המבוססים על המצב הנוכחי בסין ועל האינטרסים ארוכי הטווח שלה, ואשר תואמים את רוח האחראיות הגבוהה כלפי רווחת תושבי העולם.

    "התכנית שלנו מוכחת והיא מדעית ותואמת את המצב בשטח. ההתחייבות שלקחנו על עצמנו רצינית מאוד וכדי לממש את היעדים האלה יש להשקיע מאמצים כבירים." אמר וון.

    פאן ג'יָה-הוּאה, מומחה בסוגיית שינויי האקלים וראש המרכז לפיתוח בר-קיימא באקדמיה הסינית למדעי החברה אמר בריאיון לשבועון טיים הסיני: "היעדים המספריים הברורים שהציבה סין גבוהים בהרבה מהדרישות ב 'מפת הדרכים של באלי' מהמדינות המתפתחות. זה מעיד על הגישה הרצינית שמפגינה סין למען הצלחת ועידת קופנהאגן."

    אולם, פאן ג'יה-הואה מוטרד עמוקות מההתחייבות של ממשלת סין שאינה כוללת שום תנאים מקדימים: "זה נראה כמו התחייבות חד-צדדית. ב'מפת הדרכים של באלי' לא הוזכרה כלל התמיכה הכספית והטכנולוגית הדרושה. פירושו של דבר שכדי להגשים את יעדי הפחתת פליטת הגזים, אפשר יהיה להישען רק על המאמצים של סין עצמה."

    אסור לכפות את הפחתת פליטת הגזים בסין

    "כשהמדינות המפותחות היו באותו שלב פיתוח שסין נמצאת בו כיום, אין סיכוי שהן היו מפחיתות את פליטת הגזים בעוצמה כזו." אומר פאן, "אוכלוסיית סין עצומה ורמת הפיתוח הכלכלי נמוכה יחסית. סין נמצאת בשלב חשוב של פיתוח מואץ ותהליכי תיעוש ועיור, והפחתת פליטת גזי החממה עומדת לפני לחצים אדירים וקשיים מיוחדים." פאן אינו פוסל כמובן את דרך הפעולה של מתקפה יזומה שנוקטת סין בסוגיית שינויי האקלים, אך הוא סבור כי יש לפעול בגבולות היכולת: "בהתחשב בהתחייבויות של הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד של המדינות המפותחות, ובהתחשב בציפיות של הקהילה הבינלאומית מסין והמאפיינים הייחודיים של סין, הפעילות של סין כדי להפחית את פליטת הגזים אמורה לעודד התקדמות בקופנהאגן באמצעות גישה חיובית ופעילה."

    אולם פאן ג'יה-הואה מדגיש כמה בעיות שיש להתייחס אליהן בכובד ראש: ראשית, יש להבחין בין הפחתת פליטות הגזים וחיסכון באנרגיה בתוך סין לבין התחייבויות בינלאומיות. אל לנו לכפות את הפחתת פליטת גזי החממה בתוך סין רק בשל התחיבויות בינלאומיות. אל לנו להדק את החגורה ולהתבונן באחרים מאביסים עצמם בבשר. עלינו להתבסס על נקיטת פעולות בראש ובראשונה בזירה הפנימית, ולהשאיר מקום מצומצם להתחייבויות בינלאומיות. שנית, עלינו ללמוד מדרך הפעולה של המדינות המפותחות ולקשור בין הפעילות שלנו לבין הטכנולוגיות והמשאבים של המדינות המפותחות, וזאת על סמך "מפת הדרכים של באלי". לבסוף, יש להכניס את תכני שיתוף הפעולה שאותו יוזמת כיום סין בין מדינות מתפתחות בחצי הכדור הדרומי לתוך מסגרת הפעולה בסוגיית שינויי האקלים. בכך היא עשויה לא רק ליצור תדמית חיובית, אלא גם לחזק את הלכידות בין המדינות המתפתחות להגדיל את הייצוא הטכנולוגי הסיני בתחום האקלים למדינות מתפתחות.

    סין זקוקה לתמיכה בינלאומית בסוגיית הפחתת פליטת גזי החממה

    לוּ' סוּ'אֶה-דוּ, סגן ראש המרכז הלאומי לאקלים ברשות המטאורולוגית של סין, מסר לפני ימים אחדים לתקשורת: "קשה לי לומר אם 40%-45% הוא היעד המספרי הנכון, אולם העבודה שממשלת סין מעזה להתחייב בצורה כזאת מעידה שאחרי שהיא עשתה את כל השיקולים הנדרשים, היא סבורה כי היעד הזה הוא בר ביצוע אם יינקטו המאמצים ההולמים."

    פרופ' ווּ גְ'יֵינְדונג, מומחה למדיניות אנרגיה והכלכלן הראשי במגאזין הסיני Science Times, סבור כי יעדי צמצום פליטת הפחמן של סין מעידים שסין וארה"ב הגיעו להסכמה הרואה בשנת 2005 את שנת הבסיס בעוד שהתכנית של האיחוד האירופי רואה בשנת 1990 את שנת הבסיס. "זו מעין מחווה של סין לארה"ב בכל הנוגע לקביעת שנת הבסיס, וזה גם אומר ששנת 2005 בהחלט עשויה להפוך לשנת הבסיס שתאמץ ועידת קופנהאגן."

    "אבל היעד הזה יכניס את סין ב-10 השנים הקרובות לפעילות קדחתנית לצמצום פליטת הפחמן." ווּ ג'יֶינְדוֹנְג סבור כי סין צריכה להציב תנאים מגבילים למימוש יעדי הפחתת פליטת הפחמן ולשמור על גמישות מסוימת. מעבר לכך, עליה להגיע להסכמי שיתוף פעולה עם ארה"ב והאיחוד האירופי על טכנולוגיות לאנרגיה נקייה.

    לוּ' סוּ'אֶה-דוּ מבקש להזכיר כי למדינות מפותחות אין כלל תפיסה של הפחתת פליטת גזי החממה מרצונן החופשי. לוּ', כמי שמייצג את סין זו תקופה ארוכה במשא ומתן בסוגיית האקלים, מדגיש כי היעד שסין הציבה לעצמה הוא בעצם סוג של התחייבות להפחתה יחסית בלבד של פליטת גזי החממה. המטרה היא להפחית את באופן יחסי את פליטת הפחמן, והיא שונה מן ההתחייבות של מדינות מפותחות כמו ארה"ב להפחית כליל את פליטת הפחמן. לו' סבור כי כמדינה מתפתחת, היכולת של סין להפחית את פליטת בעתיד קשורה הדוקות בתמיכה הכספית והטכנולוגיות שיוכלו להעניק לה המדינות המפותחות.