בחזרה לתקופת האבן

מאת: Original article
  • בנפת ג'ינגסינג שממערב לבירת מחוז הביי שְה-גְ'יָה-ג'וּאָנְג חבויים כפרים עתיקים רבים הפרושים לאורך רכס הרי טאיהאנג. יוּ'גְ'יָאצוּן (Yujiacun, בסינית: 于家村, מילולית: הכפר של משפחת יוּ') הממוקם כ-15 ק"מ מהעיירה ג'ינגסינג הוא אחד היפים והמיוחדים שבהם. זהו כפר עתיק משושלות מינג וצ'ינג שנשמר היטב עד ימינו אנו, וכל כולו מאבן – הבתים, מבני הציבור, הרחובות, הטרסות, הבארות ואפילו המיטות - תרבות האבן ניכרת בכל מקום בכפר. הליכה ברחובות האבן כמוה כשיטוט במוזיאון טבעי מרהיב וססגוני. בשנת 1998 הוכתר הכפר לאחד מכפרי הפולקלור של מחוז הביי, ומאז זוכה לכינוי "כפר האבן של משפחת יו'".

    בנסיעה מבירת הביי לכיוון הכפר שמרוחק כ-50 קילומטרים דרומית-מערבית לה, אפשר להבחין על נקל כי האבן היא חומר הבנייה הנפוץ באזור, והבתים הישנים בכל הכפרים בסביבה הם בתי אבן. אולם עם הגידול הטבעי באוכלוסייה והצורך בבניית בתים פונקציונאליים יותר באזור שעבר תיעוש נרחב וזנח – לפחות בחלקו – את החקלאות המסורתית, כיום נראים רק שרידים של בתי האבן הישנים, חבויים בין מבנים כעורים וחסרי אופי. בשל מיקומו הנידח יחסית של יו'ג'יאצון במעלה ההר, תהליך התיעוש פסח עליו, והוא שמר על אופיו המסורתי. מה שבמשך שנים רבות הותיר את הכפר הקטן נחשל ומפגר בהשוואה לשכניו הוא שלמעשה גם הציל אותו מהפיכה לעוד מפלצת בטון. כך נשמרה ביו'ג'יאצון הארכיטקטורה המסורתית, ובשנים האחרונות היא שגם העניקה לו יתרון כלכלי לא מבוטל על פני רעיו – התיירות.

    אוכלוסיית הכפר מונה כיום למעלה מ-400 בתי אב וכ-1,600 תושבים. כ-95 אחוזים מהם עדיין נושאים בגאון את שם המשפחה יוּ', והם צאצאיו של יוּ' צְ'יֵין, גיבור עממי אשר כיהן כשר במחצית הראשונה של המאה ה-15 בעת שלטונה של שושלת מינג. בשנת 1468, הקים נכדו של יו' צ'יין נחלה במקום שבו ניצב כיום הכפר, אז אדמת בור עזובה. הלה הוליד חמישה בנים, ואלה התחילו אילן יוחסין שנמשך עד היום, 24 דורות מאוחר יותר ויותר מ-500 שנים אחרי.

    הסביבה הטבעית העוינת חישלה את גברי הכפר ועשתה אותם לסתתים מן המעלה הראשונה. דור אחר דור הסתמכו בני הכפר על זוג ידיהם העובדות, ומהאבנים והסלעים אשר בסביבתם הם הקימו טרסות, סיתתו כלי בית ועבודה, בנו בתים וחצרות וסללו רחובות וסמטאות.

    אחת מסמטאות האבן ביו'ג'יאצון

    את הכפר כולו חוצים שתי וערב 6 רחובות, 7 סמטאות המחברות ביניהם ועוד 18 סמטאות ללא מוצא, שכל אחד ואחת מהם מרוצף באבנים המונחות לאורכו. בשני צדי הרחובות הישרים או העקלקלים שורה אחר שורה של בתי אבן נמוכים, המכוסים ברעפים אפורים כמקובל בבתים המסורתיים בצפון סין. מתוך קירות האבן העתיקים מבצבצים עצים, שעליהם הירוקים מבליטים את האבנים האפורות. בחורף, כאשר ענפי העצים עירומים, הכפר הופך אפור לחלוטין. האורך הכולל של רחובות וסמטאות הכפר מגיע ל-3,700 מטרים, והם מוגדרים על פי כללים ברורים מאוד – שש הדרכים אשר עוברות ממזרח למערב מכונות "רחובות" ורוחבם 3-4 מטרים, שבעת העורקים אשר מחברים בין הרחובות ושעוברים מצפון לדרום מכונים "סמטאות" ורוחבן 2-3 מטרים. הסמטאות ללא מוצא, אשר מובילות אל אחדים מהבתים מכונות "הוטונגים" – מילה שנכנסה לסינית מתוך השפה המונגולית ופירושה גם הוא סמטה. בני האדם וחיות הבית אשר חלפו בסמטאות לאורך מאות שנים נתנו את אותותיהם על האבנים המונחות בסמטאות, ואלה עברו מעין תהליך שיוף טבעי, עד שנעשו חלקות ומבריקות. במיוחד אחרי ימי גשם, נדמה שאבני הרחוב מתמרקות ומנצנצות באור השמש.

    בתי התושבים המסורתיים בנוייים על פי המודל הארכיטקטוני המאפיין את צפון סין – חצר מסורתית הסגורה מארבעה צדדים (סְה-הֶה-יוּ'אן). בדרך כלל כמה מדרגות מובילות אל תוך הכניסה לחצר, וסביבה מתהלים חיי המשפחה בחדרי הלינה במטבח (שלעתים ממוקם בחצר עצמה, תחת כיפת השמים) ובחדר משותף המתפקד על פי רוב גם כמזבח זעיר לאבות המשפחה. עם זאת, חצרות האבן המסורתיות ביו'גי'אצון משרות אווירה "כבדה" יותר מאחיותיהן בבייג'ין או בפינגיאו אשר בנויות לבנים, ולכן גם אם אין זה נכון בהכרח, בעיני המבקרים החצרות מותירות רושם שהן עתיקות יותר. בכפר לא פחות מ-300 חצרות כאלה, שבתוכן למעלה מ-4,000 חדרי אבן. החצרות בכפר שונות זו מזו ולכל אחת מאפיינים משלה, ולכן כדאי לנצל את השיטוט ברחובותיו כדי להיכנס לכמה שיותר חצרות ששעריהן פתוחים ולהתרשם מהייחוד האדריכלי של כל אחת מהן.

    כניסה לחצר "השער הכפול", אחת החצרות המסורתיות היפות ביוג'יאצון

    בכפר כמה מבני ציבור עשויים כמעט כולם – איך לא – אבן. ביניהם מספר מקדשים קטנים, אחד מהם מוקדש לאלה הבודהיסטית גואן-יין. כן תמצאו את מקדש האבות המרכזי של משפחת יו', את מוזיאון הכפר המוקדש לתרבות האבן וממוקם ליד מגרש החניה וקופת הכרטיסים ובמת תיאטרון פתוחה. מבין כולם, המבנה הבולט והסמלי ביותר הוא ביתן צִ'ינְגְליָאנְג, מבנה בן שלוש קומות הניצב בקצה המזרחי של הכפר. הביתן נבנה בשנת 1581 על ידי תושב הכפר יו' סיצ'וּן, אשר הקדיש את כל כולו לבנייתו. יו' תכנן לבנות בניין בן 9 קומות, אך העבודה הקשה הכריעה אותו וכאשר נפצע וחלה נאלץ להסתפק במבנה הקיים, בן שלוש קומות "בלבד". עד היום – מספרים תושבי הכפר - אפשר עוד לראות את טיפות דמו של יו' סיצ'ון הפצוע על רצפת האבן בקומה התחתונה. בכל שלושת קומות הביתן, העליונה שבהן עשויה דווקא מעץ, אפשר לראות דמויות צבעוניות – בודהיסטיות וקונפוציאניות – השוכנות בערבובייה בחדרים הקטנים. מהקומה השלישית של הביתן תצפית נפלאה על הכפר כולו ועל הטרסות שסביבו.

    ביתן צ'ינגליאנג, בכניסה המזרחית לכפר

    ביקור ביו'ג'יאצון הוא הזדמנות נדירה לראות כפר צפוני מסורתי וייחודי שהשתנה מעט מאוד עם השנים במרחק קצר יחסית מהבירה בייג'ין. אפילו בחופשות ובחגים מספר המטיילים הסינים המבקרים במקום מועט יחסית, ורובם מטיילים "יודעי דבר" הבאים להעריך את השקט והשלווה ולהתפעל מהארכיטקטורה המסורתית, בדיוק כמוכם. כדאי לנצל את הביקור בכפר גם לטייל רגלית בסביבה – אחד המסלולים המומלצים במיוחד הוא להרחיק כקילומטר בלבד מזרחה לאורך הכביש עד לכפר דאנגצ'ו'אן (Dangquan, בסינית: 当泉), כפר אבן עתיק נוסף הבנוי על צלע ההר. כפר זה הוקם בתקופת הקיסר סיאו דזונג משושלת מינג (סוף המאה ה-15) על ידי בני משפחת ווּ, שעברו לכאן מטאי-יו'אן, בירת מחוז שנאסי היום. כיום נמנים בכפר 210 בתי אב וגרים בו 780 תושבים. רובם, בדומה ליו'ג'יאצון, הם זקנים וילדים, שכן צעירים רבים נודדים לערים הגדולות בחיפוש אחרי עבודה והם משאירים את ילדיהם לגדול עם הסבא והסבתא.

    דאנגצ'ו'אן – ייתכן בשל יחסי ציבור לקויים – אינו נהנה מן המוניטין של אחיו הגדול ממערב, אך ככפר אינו פחות יפה ממנו, גם אם קטן במקצת. רחוב אחד מטפס במעלה הגבעה, וממנו מסתעפות שמונה סמטאות, אחדות ישרות ואחרות עקלקלות. בכפר כ-110 חצרות עתיקות וכמה מקדשים קטנים, ומקיפות אותו טרסות אבן שמזכירות במקצת את טרסות האבן העתיקות והנטושות שאפשר למצוא בהרי ירושלים.

    דאנגצ'ו'אן. בתי אבן עתיקים וטרסות נטושות למחצה

    מידע שימושי

    הגעה: כפר האבן יו'ג'יאצון יכול להיות תחנה בדרך מבייג'ין לפינגיאו או לאתרים ההיסטוריים שבמחוז הנאן. ביציאה מבייג'ין, הצעד הראשון הוא לנסוע ברכבת לבירת מחוז הביי שְה-גְ'יָה-ג'ואנג, שאליה יוצאות רכבות מהירות מתחנת הרכבת המערבית של בייג'ין (שעתיים) במשך כל היום. מחוץ לתחנת הרכבת של שה-ג'יה-ג'ואנג יש לקחת קו 9 אל תחנת האוטובוס המערבית של העיר (בסינית: 西王客运站). משם יוצאים אוטובוסים בכל 20 דקות אל העיירה ג'ינגסינג (Jingxing, בסינית: 井陉), בנסיעה שאורכת קצת פחות משעה. מג'ינגסינג יש לקחת אוטובוס לכיוון לָאנְגְווֹ (Langwo, בסינית: 狼窝), אשר עוצר בכפר האבן. שכירת רכב עם נהג מג'ינגסינג עד הכפר תעלה לכם 50-60 יואן (לכיוון אחד).

    בהמשך המסלול רכבות מהירות משה-ג'יה-ג'ואנג יוצאות לכיוון בירת שאנסי, טאי-יואן (משם אפשר להמשיך לפינגיאו) או דרומה לכיוון מחוז הנאן. אם יש לכם כמה שעות להרוג בשה-ג'יה-ג'ואנג, תוכלו לשוטט מעט במרכז העיר הרועש שצמוד לתחנת הרכבת ממערב ועמוס במרכזי קניות מודרניים לצד אינספור דוכני אוכל ומספר בלתי נתפש של סניפי KFC. שוחרי ההיסטוריה מוזמנים לבקר במוזיאון הביי המצוין (בסינית: 河北省博物馆, קו 55 מתחנת הרכבת). ביקור בכפר אפשר לשלב גם עם טיול בהר צָאנְגְיֵין, כ-30 קילומטרים משם (ראו בעמוד הבא).

    מבשלים ארוחת ערב במטבח תחת כיפת השמים באחת החצרות המסורתיות בכפר

    לינה: אף על פי שאפשר לבקר בכפר האבן כטיול יום משה-ג'יה-ג'ואנג – ולמשוגעים מביניכם, אפילו מבייג'ין (כמעט ארבע שעות לכל כיוון) – כדי לספוג את האווירה המיוחדת וליהנות מהשקט והשלווה שמציע הכפר כדאי ללון בו לילה אחד, הגם שתנאי הלינה בסיסיים מאוד. עם הגיעכם לכפר יחכה לכם סדרן שיוביל אתכם לקופת הכרטיסים (כרטיס כניסה לכפר – 30 יואן), ויברר אתכם אם ברצונכם לבלות את הלילה באחד מבתי התושבים. באופן עקרוני, ה"סמכות" לארגן מקום לינה נמצאת בלעדית בידיו, אבל אם המקום שהוא מארגן אינו מוצא חן בעיניכם או אם אתם רוצים לחפש לבד, אפשר לצאת לשוטט בכפר, להיכנס לחצרות ולנסות למצוא מקום בכוחות עצמכם. שליטה בסיסית בסינית יכולה לעזור לשכנע את המקומיים שאינם נוטים לקבל אורחים בלי אישור הסדרן להלין אתכם. מתוך כוונות טובות דווקא, ייתכן שהסדרן ינסה לסדר לכם מקום לינה באחת החצרות המשופצות וה"מודרנית" לכאורה, אך אלה לרוב נטולות כל אופי ואם הגעתם עד לכאן כדאי להתאמץ ולמצוא בעצמכם חצר עתיקה ששמרה על המראה המקורי שלה.

    בכל מקום בכפר מחיר הלינה קבוע – 25 יואן לאדם, מחיר הכולל שלוש ארוחות בסיסיות (המורכבות מלחמניות מאודות ודייסת אורז. אם ברצונכם להזמין מנות נוספות תצטרכו להוסיף כסף בהתאם להזמנה). ברוב המקומות הלינה היא על קאנג – מיטת לבנים מסורתית האופיינית לצפון סין שבחורף מחוממת באש המובערת תחתיה. ברבות מהחצרות המסורתיות יש אמנם חיבור לחשמל, אך אין מים זורמים, ואלה מגיעים מבארות המצויות באחדות מהחצרות. השירותים בבתים אלה הם לא יותר מאשר דליים המוצבים בחצרות הצדדיות, ותוכלו בהחלט ללכת לישון בתחושת סיפוק, בידיעה שהתוצרת שלכם מסייעת בדישון השדות.

    הר צאנגיין

    כל מי שצפה בסרט "נמר, דרקון" בוודאי אינו יכול לשכוח את הסצנה האחרונה שבה גיבורת הסרט בגילומה של הכוכבת ג'אנג דזה-יי קופצת אל מותה מגשר תלוי על צוק הר אפוף עננים. על פי עלילת הסרט, הקפיצה מתרחשת בהר וודאנג, אחד ממקורות אמנויות הלחימה הסינית, אבל הסצנה המפורסמת צולמה דווקא כאן בהר צאנגיין (Cangyan Shan, בסינית: 苍岩山, מילולית: "הר הצוק הירוק"), הממוקם בנפת ג'ינגסינג, דרום מערב מחוז הביי. ההר, שגובהו 1,000 מטרים מעל פני הים, מפורסם בזכות הנופים הדרמטיים של מקדשים התלויים על הצוקים התלולים, והוא במיטבו באביב המאוחר ובקיץ, אז הצוקים נצבעים בצמחייה ירוקה. המראה המזוהה ביותר עם ההר הוא המקדשים הבנויים על צוק והגשרים התלויים באוויר. בראש כל אלה היכל הבנוי על גשר אבן קשתי אשר נמתח לאורך 15 מטרים מעל נקיק צר, 52 מטרים מעל פני הקרקע.

    אוטובוסים ישירים אל ההר יוצאים מתחנת האוטובוס המערבית של שה-ג'יה-ג'ואנג (ראו בעמוד הקודם). הנסיעה אורכת כשעה וחצי. כדי להגיע אל ההר מכפר האבן יש לרדת באוטובוס מהכפר לצומת הראשי ומשם לתפוס את אחד האוטובוסים החולפים בכביש לכיוון דרום אל ההר. כרטיס הכניסה לשמורה עולה 50 יואן. רכבל יעלה לכם 25 יואן לכיוון אחד ו-35 יואן הלוך ושוב. די לקחת את הרכבל בכיוון אחד ולרדת דרך המקדשים השעונים על הסלע.