אתרי תיירות בסינג'יאנג

מאת: China Radio International, תרגום: רן אתיה, עריכה: קובי לוי
  • אגם קאנאס

    אגם קָאנַאס (בסינית: Kanasi Hu, 喀纳斯湖) נמצא בשטח נפת בורקין (בסינית: Bu'erjin, 布尔津) בצפון סינג'יאנג, והוא מרוחק כ-150 ק"מ מעיירת הנפה. קאנאס הוא אגם אלפיני שוכן ביערות העבותים של רכס הרי אלטאי הנידח. מקור השם 'קאנאס' בשפה המונגולית, ופירושו "אגם השוכן בגאיות". פני האגם נמצאים בגובה של 1374 מטרים מעל פני הים, עומקו המירבי 185.5 מטרים ושטחו 45.73 קמ"ר.

    סביב אגם קאנאס מתנשאות פסגות מושלגות, וקשה לתאר במילים את יופיו של האגם המנצנץ בין ההרים. זהו סביבת המחיה היחידה בסין לבעלי חיים וצמחייה דרום-סיביריים, ובין השאר צומחים באזור זני עצים יקרי ערך כגון ארזית, אורן קוריאני, אשוחית הדרקון ואשוח סיני וכן יערות שַׁדָּר רבים. באזור האגם קרוב ל-800 זנים על עצים, 39 מינים של חיות יבשה, 117 מיני ציפורים ו-4 מינים של דו-חיים וזוחלים. במי האגם חיים 7 מיני דגים ולמעלה מ-300 מינים של חרקים. רבים מהם יחידים במינם לא רק בסינג'יאנג אלא גם בסין כולה. את האזור מכסים יערות וערבות לסרוגין, ויש בו נהרות ואגמים לרוב, הנוף הטבעי מרהיב ביופיו. לאזור ערך תיירותי, מדעי, היסטורי ותרבותי גבוה מאוד, וחשיבות רבה בשימור הסביבה הטבעית.

    חורבות העיר העתיקה לוֹאוּלָאן

    העיר העתיקה לוֹאוּלָאן (Loulan, 楼兰, באויגורית: כּרוֹרָאן) שוכנת בפינה הצפון מערבית של אגם לוּאוֹבּוּ (באויגורית לוֹפּנוּר) בדרום סינג'יאנג. בעבר הייתה העיר נקודה אסטרטגית על דרך המשי. כיום היא מוקפת מכל עבריה במדבריות, בתוואי קרקע מסוג יָאֵרְדַנְג (Yardang – תלים קמורים ותלולים הנוצרים עקב שחיקת הסלעים ע"י חול ורוחות) ובקרומי מלח נוקשים. העיר אינה מיושבת עוד, והסביבה שוממת ואכזרית במיוחד.

    על פי תיעוד היסטורי, כבר במאה השנייה לפני הספירה היתה לואולן אחד המקומות המשגשגים ביותר באזורים המערביים, אך למרבה הפלא, לאחר שהממלכה המהוללת של לואולאן שגשגה במשך 500-600 שנים, לפתע היא נמחקה מעל פני האדמה. כיצד בדיוק נעלמה העיר העתיקה לואולן? שאלה זו מעסיקה ארכיאולוגים ומדענים מסין ומחוצה לה זה זמן רב. לואולן היא גם מקום מסתורי שמושך אליו הרפתקנים מסין ומחוצה לה.

    בדיקות ארכיאולוגיות עדכניות גילו כי לואולן נקברה תחת המדבר עקב סיבות רבות ומגוונות, חלקן טבעיות וחלקן מעשה ידי אדם, שהובילו לשינוי מסלול זרימת הנהר ולסופות חול. כיום כבר הוכח כי שטחה של לואולן עמד על 120,000 מטרים רבועים, וכי חומת העיר נבנתה משילוב של בוץ, קני סוף וענפים. נתיב הנהר העתיק זרם ככל הנראה מצפון-מערב לדרום-מזרח וחצה את העיר, וכעת נותרו רק בה פגודה בודהיסטית והמבנים הסמוכים לה. בעיר העתיקה ובסביבתה יש גם מגדלור, אסם, קברים והריסות נוספות. בין הקברים העתיקים של לואולן נחשפה גופה שמורה היטב של אישה מלפני 3,800 שנים, המכונה: "היפה מלואולאן". בתוך העיר העתיקה נשמרו גם שרידים רבים נוספים כגון חרסים, פיסות לבד, מטבעות נחושת, כלי נשק וקרעי משי.

    מערות אלף הבודהות (千佛洞, Qianfodong)

    לאורכה של דרך המשי בסינג'יאנג, נותרו בין השאר הרבה מעברי גבול, מבצרים, מקדשים חצובים בסלע, פונקים לשליחים, קברים ומגדלורים אשר שמעם יצא בכל העולם.

    מערת אלף הבודהות של קֶה-דְזֶה-אֶר (בסינית: 克孜尔 Kezi'er, ובאויגורית קִיזִיל), מערות אלף הבדהות של בָּאי-דְזֶה-קֶה-לִי-קֶה (בסינית: 柏孜克里克 Baizikelike, באויגורית בֶּזֶקִילִיק) ומערות נוספות הן מקדשים מפורסמים החצובים בסלע. הפסלים וציורי הקיר במערות הם תולדה של כור היתוך של התרבות הסינית, ההודית והפרסית והם ניחנים בסגנון אמנותי ייחודי. כמו כן הם משקפים בצורה חיה את אורחות החיים והייצור של העמים השונים שישבו באזור באותה תקופה.

    מערות אלף הבודהות של בָּאי-דְזֶה-קֶה-לִי-קֶה

    מקור השם "באי-דזה-קה-לי-קה" בשפה האויגורית ופירושו "מותני ההר". מערות אלף הבודהות שוכנות מצפון-מזרח לעיר טורפאן, והן נחצבו במאות ה-6-14 לספירה. הקומפוזיציה של ציורי הקיר שבתוך המערות מוקפדת, הקווים צבעוניים ומרשימים ועיצוב הדמויות עשיר ומגוון. מדובר בהמשך של סגנון הציור במערות מוֹגַאוֹ משושלת טאנג. ציורי הקיר במערות ספגו אמנם נזק רב, נחבלו והתקלפו, אולם למרות כל זאת השטח שהשתמר עומד על למעלה מ-1,200 מ"ר, והמקום מוכר בעולם כאוצר החשוב, המשומר והמייצג ביותר של האמנות הבודהיסטית האויגורית הקדומה. במחקר ההיסטורי, התרבותי והאמנותי של האזורים המערביים מדובר בחומר שערכו לא יסולא בפז.

    טורפאן

    באגן הנמוך שבמרכז סינג'יאנג יש מקום המכונה "ארץ האש", שבו עמקי גפנים השופעים במגוון ענבים מובחרים. זוהי טוּרְפָּאן (בסינית: 吐鲁番 Tulufan). המיקום הגיאוגרפי הייחודי של המקום מאפשר אגירת מי תהום רבים, עקב כך יש שפע של פרי, ענבים לרוב, אבטיחים ופירות נוספים. נוסף על כך, בזכות האקלים היבש ומיעוט המשקעים, הפירות מכילים ריכוז גבוה של סוכרים. רבים יוצאים לטייל בטורפאן במיוחד בשביל הפירות הטעימים של האזור.

    "ההרים הבוערים", מחוץ לטורפאן

    טורפאן היא "ממלכת הענבים". "ענבים עוטפים את העיר ואת התושבים" – כך האמרה, ואין תייר בטורפאן שלא מדבר בלהט על הענבים הפזורים בכל עבר. על פי ספרי ההיסטוריה, כבר לפני יותר מ-2000 שנים התחילו לגדל כאן ענבים.

    ברחובות טורפאן אינספור כרמים עתיקים המחוברים זה לזה. ברחובות, בסמטאות, בחזיתות הבתים ומאחוריהם, סוכות הגפנים פזורות בכל מקום. את הצימוקים של המקום מייבשים בשיטה מיוחדת. בכל מקום בטורפאן יש מבני רשת עשויים גושי עפר אשר מאפשרים זרימת אוויר מכל הכיוונים – סוכות צל. תוך ניצול הרוחות החמות, הצימוקים המוצלים נוצרים באופן טבעי, צבעם ירוק עז וטעמם רענן, חמוץ מתוק וערב לחיך.

    הרשויות המקומיות של טורפאן הקימו רחוב המוקדש כולו לענבים, שבו הוקמו להנאת המבקרים מספר רב של "פרוזדורי ענבים", פארק שעשועים בנושא ענבים ומוזיאון לענבים. כיום התיירים בטורפאן צועדים לתוך עמקי הגפנים, ולאחר שהפיקו את מלוא ההנאה מיופיים של העמקים, הם יכולים להתענג כאוות נפשם על טעמם של ענבים טריים מסוגים שונים שזה עתה נקטפו.

    קשגאר

    קשגאר, הנקראת בהגייה הסינית קָה-שְה (Kashi 喀什) או בשמה המלא קָה-שְה-גָה-אֶר (Kashigaer 喀什噶尔), זכתה בכינוי "הפנינה של דרך המשי", והיא אחת הערים ההיסטוריות והתרבותיות המפורסמות בסין.

    קשגאר היא אחד מנאות המדבר העתיקים ביותר במערב אגן טארים, וידועה גם כ'גְ'יַאנְגְנָאן שמעבר לחומה הסינית' (ג'יאנגנאן הוא האזור שמדרום לנהר היאנגצה, מהאזורים הפוריים והעשירים בסין). כמו כן היא אחד מהבסיסים החשובים בסין לסחורות וכותנה.

    לחמים אויגורים בקשגאר

    משאבי התיירות של קשגאר עשירים ביותר, והנוף הטבעי ייחודי ומרתק. טיולי מדבר, הליכה על קרחונים, טיפוס הרים ופעילויות נוספות הפכו למושא הערצה של מטיילים מכל העולם. לקשגאר היסטוריה ארוכה ואתרי תרבות רבים מאוד. מסגד 'הִיתְכַּה' אשר שמו יצא למרחוק, אחוזת הקבר המפוארת 'אָפַּקְחוֹקַה' (קבר הפילגש הריחנית), קבר מוחמד הקשגארי, שרידים מתקופת החאנות של יארקנד ועוד, כולם מרכזים ומשקפים את המאפיינים התרבותיים והארכיטקטוניים של העם האויגורי.

    הוטן

    הוֹטָן (בסינית הֶה-טְיֵין, Hetian 和田), אשר שמה הקדום 'יוּ'-טְיֵן', היא אחת מן הציוויליזציות העתיקות המפורסמות באזורים המערביים. היא נמצאת בטבורה של יבשת אירואסיה והייתה אחת מן הנקודות האסטרטגיות בנתיב הדרומי של דרך המשי. עמים שונים פרו ורבו באזור, תרבויות מזרח ומערב נפגשו והתמזגו, וסוחרים נודדים ושליחים ממגוון ארצות פקדו את המקום בזה אחר זה.

    מסגד בחוטן

    בצפונה פונה הוטן לעבר מדבר טקלה מקאן השומם ובדרומה נשענת על הרי קונלון. ההרים המושלגים והמדבר הרחב מרהיבים ומסתוריים, ובאזור יש גם ביצות, אגמים וערבות, אך יותר מכל יש אינספור שדות המרושתים בשבילים החוצים אותם. אבני הירקן, המשי, השטיחים והפירות של הוטן משובחים במיוחד, המוניטין שלהם יצא למרחוק, ועל כן העיר הרוויחה ביושר את הכינויים "עיר הירקן", "בירת המשי" וכן "מולדת הפירות".